1067

שיחה א

א. על הפסוק "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו" אומרים רו"ל' "מראש אלו אבות ומגבעות אלו אמהות".

ההבדל בין אב לאם בשייכות לבנם הוא:

השייכות הגלויה*י של האב - היא כללות מציאותו של הבן ללא התחלקות איברים; ציור הגוף של הולד על כל פרטי אבריו - נעשה על ידי שהייתו תשעה חדשים בבטן האם?; ולכן גם לאחר לידת הבן, עומדת האם יותר בקירוב אליו מאשר האב, כי היא יצרה את הפרטים שלו. לכן רואים במוחש, שהאהבה של ילד רבה יותר לאמו מאשר לאביו ויראתו גדולה יותר מאביוי, כי אהבה היא תנועה של קירוב ויראה - תנועה של ריחוק.

הבדל זה קיים גם בין האבות לבין האמהות של כלל ישראל. וזהו גם הטעם על כך שב"מראש צורים אלו האבות" נאמר בפסוק הביטוי "אראנו", המורה על ראיה מרחוק;

ואילו ב"ומגבעות אלו האמהות" הביטוי הוא "אשורנו" שמשמעותו שהראיה היא בקירוב (משום כך

מתרגם התרגום את תיבת "אשורנו": "סכיתה", שהוא גם תרגום תיבת "ותבט"י, והבטה פירושה להסתכל מתוך כוונה וכובד ראש)5.

ב. לידת הולד מאב ואם, כבכל ענין בגשמיות, נלקחת משרשה ברוחניות. מדות (ההרגשות) נקראים "תולדות", משום שהן נולדות מן השכל: ההשגה וההתבוננות בגדולת הוי', מולידה אהבה להקב"ה ויראה ממנו. השכל עצמו נחלק בכללות לשני חלקים: חכמה ובינה. חכמה היא נקודת השכל, ולכן נקראת החכמה "אב", ובינה היא השכל כפי שהוא בא בצורה מפורטת, ולכן נקראת בינה "אם"*.

כוחות הנשמה מקורם מעשר ספירות שלמעלה'. מובן איפוא, שגם עשר הספירות הן בסדר דומה לכוחות הנפש (מאחר שמקורם הוא עשר הספירות שלמעלה).

כשם שכוחות הנפש נחלקים לשני סוגים: שכל ומדות, והמדות נולדות