996
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
258 לקוטי
המציין כל יום נוסף, בנפרד: יום שני, יום שלישי וכו' - שכן בכל יום, עם כל ספירה, מתוספת המשכה של שער נוסף: ביום הראשון שער אחד, ביום השני - יש שני שערים, ביום השלישי - שלשה וכן הלאה), אבל את שער הנו"ן, אי אפשר להמשיך על ידי עבודה, כיון שהיא בחינה כזו שאין עבודת הנבראים מגיעה לשם, מכל מקום, לאחר שממשיכים את מ"ט השערים על ידי ספירת ארבעים ותשעה יום, על ידי זה ניתן מלמעלה ביום החמישים שער הנו"ן, בדרך אתערותא דלעילא. וזהו פירוש "תספרו חמשים יום", גם את שער הנו"ן - הוא ניתן אמנם מלמעלה אבל רק לאחר הספירה של "שבע שבתות תמימות"*.
ג. אף ששער הנו"ן, הנמשך ביום החמשים לעומר, קשור במתן תורה,
פוסק אדמו"ר הזקן בשו"על להלכה, שמה שאנו אומרים בשבועות "זמן מתן תורתינו", הוא משום שלפי חשבוננו עתה בקביעות החדשים, חל לעולם שבועות בששה בסיון, ובשישי בסיון היה מתן תורה"'. אבל כאשר בית דין היו מקדשים את החודש על פי הראיה על ידי עדים, היה יכול חג השבועות - יום החמישים לעומר - לחול גם בחמישי בסיון (כאשר על פי הראיה היו החדשים ניסן ואייר שניהם מלאים) או בשביעי בסיון (כשחדשי ניסן ואייר היו חסרים)!י. ואז, הרי אף שחג השבועות נקבע ביום החמישים לעומר (כי, כפי שנאמר בפרשה, אין יום טוב של שבועות תלוי ביום של מתן תורה רק ביום החמישים לעומר), אבל מאחר שאינו בששה בסיון, אין אומרים "זמן מתן תורתינו"''.
הערות
- 8. עוד יש לפרש (ועפי"ז תומתק פשטות לשון הכתוב תספרו חמשים יום, שמשמעותו שעבודת הספירה קאי גם על שער החמישים) - כי כמה בחינות בשער החמישים ואותה הבחינה שהיא למעלה מהשגת אדם זה ואצלו היא בח" שער החמישים, לגבי אדם נעלה יותר, היא בכלל המז"ט שערים, ושער הנו"ן שלו היא בחינה נעלית יותר. ובהיות שהאדם צריך תמיד להעלות בעבודתו, נצטוינו "תספרו חמישים יום", שגמר ספירת המ"ט שערים שבערכו יפעול עליו שיתחיל לספור מ"ט שערים נעלים יותר, אותה הבחינה שהיתה אצלו בגדר שער הנו"ן שלמעלה מהשגה, עכשיו תה" אצלו בגדר ספירה. (משיחת ש"פ בחוקותי תשכ"ב, ע"פ תורת הבעש"ט - בתולדות פ' דברים).
- 9. סתצ"ד, ס"א.
- 0. דהלכה כרבנן. ודלא כמ"ש בדברי נחמי' שם. (ומה שהוכיח שם ממ"ש בסימן ת"ל שישראל יצאו ממצרים בה' בשבת, הרי רבינו הזקן בסימן תצד כתב להדיא, שגם לדעת רבנן היתה יצי"מ בה' בשבת, וניסן ואייר דשנה ההיא היו שניהם מלאים. (ועיין במחה"ש (סימן תצד) שהוכיח מלשון הש"ס: "הא מני ר"י היא" (ולא אמר אלא), שהברייתא שיצי"מ הי' בה' בשבת אתיא גם לרבנן)).
- 1. ר"ה ו, ב.
- 2. ודלא כמ"ש בדברי נחמי' שם, שגם כשחל עצרת בה' בסיון אומרים "זמן מ"ת" מצד המשכת שעה"נ. ומה שביאר שם דאף שמ"ת בפעם הראשונה הי' ביום הנ"א לעומר מ"מ הזמן דמ"ת בכל שנה הוא ביום הנ' דוקא, לפי שגם אז ראוי' היתה לינתן ביום הנ' אלא שמצד איזה טעם ניתנה
מצוטט ב־5 עמודים
- לקוטי שיחות 1030 לקו"ש ח"ג ע' 996
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תש"כ. לקו"ש ח"ג ע' 996
- תורת מנחם בס"ד. משיחות יום ב' דחג השבועות, ה'תש"כ. לקו"ש ח"ג ע' 996
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ בחוקותי, כ"ב אייר, ה'תשכ"ב לקו"ש ח"ג ע' 996
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ב לקו"ש ח"ג ע' 996
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.