976
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
2,016 לקוטי
מעין הגילוי דלעתיד, אלא הכנה גם לגילוי דלעתיד עצמו.
ידוע דיוק הלשון בפסוק"' "כימי (לשון רבים) צאתך מארץ מצרים גו'": והרי יציאת מצרים היתה ביום אחד, ט"ו בניסן. ומבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר*', ששלימות היציאה מ"מצרים" תהיה רק בגאולה העתידה בקרוב ממש, ועד אז קיימים עדיין מצרים וגבולים שיש להשתחרר מהם. מט"ו ניסן שנת ב' אלפים תמ"ח, נמשכת כל העת יציאת בני ישראל ממצרים - וככל שנמשך הזמן מתעלים יותר ויותר*', עד שבקרוב ממש תבוא
שמיני
הגאולה העתידה, שאז יצאו לגמרי ממצרים.
העבודה הראשונה של בני ישראל מיד לאחר היציאה מארץ מצרים, היתה ספירה על דרך ספירת העומר?*. כלומר שספירת העומר היא הצעד הראשון בעבודה כדי לבוא לכימי צאתך בשלימות, אל גאולה העתידה - בחינת "שמיני".
ור על פי זה יובן טעם הדבר, שספירת העומר מתקיימת בלילה והיום הולך אחר הלילה. הקרבת העומר הרי היא קרבן. בקרבנות הדין
הערות
- 7. מיכה ז, טו.
- 8. ראה ד"ה כימי צאתך תש"ח.
- 9. ואף כי במשך הזמן ישנם כמה שינויים, בעליות וירידות (ראה חסד לאברהם בתחילתו, לקו"ת ואתחנן ד"ה וידעת פ"ד וביאוריו), הרי אמר קרא שבע יפול צדיק וקם, שהנפילה היא בשביל הקימה והעלי' שלאח"ז, ונפילה וירידה זו מוכרחת היא (ראה סוף ההקדמה לשער היחוד והאמונה, תו"א ביאור לד"ה ושבתי בשלום), וכמבואר במ"א בארוכה, אשר בין מדרי' הקודמת למדרי' נעלית יותר שאחרי' צ"ל ביטול באמצע (וגם בסדר הירידה מלמעלמ"ט כן הוא, אשר בין יש ליש צ"ל אין באמצע, כמבואר בשערי אורה ד"ה יביאו לבוש מלכות פכ"ד ואילך, המשך ר"ה ה'תשי"א (תרצ"ד) פ"ב ואילך ובכ"מ). וכיון שהירידה הכנה מוכרחת היא להעלי' למדרי' היותר נעלית - הרי אי"ז ירידה אמתית, כ"א חלק מן העלי" הנעלית יותר. = ובדא"פ י"ל אשר בהכרח לומר כן, כי מכיון שכוונת הבריאה (שהיא ירידה והשתלשלות* מלמעלה
- 4. *) השתשלות - מחכמה ואילך, ירידה - מאוא"ס לחכמה, בכללות יותר: השתל' - לאחר הצמצום, ירידה - עד הצמצום, יעוין לקו"ת ברכה צח, ב. שה"ש מב, בב וראה ג"כ אגה"ק סי" ב.
- 5. למטה) היא, שתהי' אח"כ עלי' אחר עלי' מלמטה למעלה, הרי צ"ל שנעשה כן בפועל, שמאז נגמרה הירידה התחילה העלי' אחר עלי", כי אין מעכב, ח"ו, בידו, ובפרט שכוונת הבריאה קודמת לבריאה ואין שם שום מציאות שרש ומקור ללעו"ז, כמובן. - וע"כ צ"ל שהבחירה נוגעת רק במצבם של פרטים, אבל אינה משנית את הסך-הכל של הבריאה בכללותה, שהיא בעלי' תמידית, כיון שכך היא כוונת הבריאה, - ובעומק יותר צ"ל שגם באיש הפרטי מתקיימת כוונת הבורא, שהוא בעלי' תמידית - דמאי שנא - וע"כ הביאור הוא כנ"ל. ובחירת האדם - קובעת רק את מהירות העלי' (וע"ד מרז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה), ואופן העלי' (אם הוא ע"י נתינת מקום מראש ללעו"ז ועי"ז דוקא ינצחו כליל אח"ז (ע"ד משנ"ת בס' המצות מצות איסור עבודת בע"מ. ובכל זה נענש הבוחר, כיון שלא זו (עבירה לשמה) היא כוונתו שלו) או עלי' בלי נסיגה לאחור כלל). והוא מעיץ החילוק דירושלמי ובבלי, שאף שכל קושיא הוא מסטרא דרע, אבל גם היא חלק מבירור הדין (משיחת יט אייר ה'תשי"ב).
- 0. ראה ר"ן סוף פסחים.ועייג"כ זח"ג צז, סע"א וברע"מ שם.
- 1. מנחות סו, א. שו"ע אדמוה"ז סתפ"ט, ס"ג.
מצוטט ב־3 עמודים
- אגרות קודש א'תרו לקו"ש ח"ג ע' 976
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשכ"ב לקו"ש ח"ג ע' 976
- תורת מנחם שיחת יום א', ראש חודש סיון, ה'תשל"ב לקו"ש ח"ג ע' 976
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.