953

שיחה א

שבת הגדול

א. בסימן הראשון של הלכות פסח, בשולחן ערוך שלו כותב אדמו"ר הזקן: "נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו אם אינו ערב פסח והלכות החג דורש בשבת שובה". מקור מנהג זה הוא ב"מנהגי מהרי"ל", ומובא גם בב"ח ובמגן אברהם. אבל לשון אדמו"ר הזקן שונה מלשון המגן אברהם: הלשון במגן אברהם הוא: "ומהרי"ל הי' דורש גם הלכות חג בשבת שובה". בתיבת "גם" הוא מרמז' שנוסף על הלכות יו"כ שצריך לדרוש בשבת תשובה, צריך לדרוש גם הלכות החג, ואדמו"ר הזקן משמיט את תיבת "גם" שרומז על הלכות א יו"כ, ומביא רק הל' החג. וצריך להבין: מדוע משמיט אדמו"ר הזקן את ההלכה שיש לדרוש גם בהלכות יו"כ?

גם צריך להבין: שבת שובה הרי אינה תמיד השבת שלפני סוכות, כי בשנים רבות הקביעות היא כך שיש שבת נוספת בין שבת שובה לסוכות. והיה מקום לכאורה לקבוע את הדרשה בשבת הקרובה ביותר לסוכות, ובפרט לדעת רבנו הזקן שאינו מרמז על הלי יוהכ"פ כנ"ל. מדוע נקבע המנהג

שהחכם ידרוש בהלכות סוכות דוקא בשבת שובה - גם בשנים שיש שבת נוספת לפני סוכות?

כן צריך להבין: כשאדמו"ר הזקן מבאר את תוכן הדרשות בשבת שקודם פסח ושבת שובה, הוא מדייק בלשונו הזהב: "והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד? להם המעשה אשר יעשון" - מדוע הוא מחלק אותם לשני חלקים שונים? אלו הם "דרכי ה" שצריך לדרוש ולהורות בה נוסף על לימוד "המעשה אשר יעשון"?

ויש לומר: אדמו"ר הזקן בא לרמז כאן, שבשתי השבתות - (שבת הגדול ושבת שובה) - אין דורשים רק בהלכות הפסח והלכות החג - שאליהם כיוון בתיבות "המעשה אשר יעשון" - אלא גם בדברים שענינם עבודת האדם וקיום כל המצוות בכלל - שאליהם נתכוון ב"להורות דרכי. ה'", ולכן השמיט אדמו"ר הזקן "הל' יו"כ", כי בנוגע לעיקר הל' יו"כ - אין צריך זמן מיוחד לדרוש בהם, כיון שהם נכללים בדרשות של "להורות דרכי ה" שאומרים בשבת הגדול ובשבת שובה.