949

208 לקוטי

חכמים לאסור דבר שפירשה התורה בפירוש להיתר", הוא רק היכן שמדובר אודות מצוה, שהתורה אומרת בפירוש שיעשו את המצוה, ואז אין חכמים יכולים לעקור שלא יעשוה; מה שאין כן במקום שהתורה רק התירה ואמרה שמותר לעשותו במשך כל הלילה, אבל אין בזה מצות עשה, כאן שייכת גזירת חכמים, לעשותו עד חצות.

ג. ידועים דברי הרמב"ן9, כי קרבן של בהמה מכפר על חטא האדם, משום שהאדם המקריב היה צריך לחשוב ולהרגיש בעצמו כאילו כל הנעשה לבהמה באמת היה צריך לעשות עמו, אלא שהקב"ה בחסדיו, המירו בבהמה. מזה מובן, שכל פרטי הקרבן, - כולל עבודת הקטר חלבים ואברים - קיימים בעבודת האדם.

חלב מורה על תענוגי'. וההוראה על כך היא - "כל חלב להוי'"5. אדם מישראל צריך להקדיש את התענוג וההנאה שלו להקב"ה.

עֶלול אדם לחשוב, שהדרישה ממנו להקדיש את התענוג שלו להקב"ה, הוא דוקא בדברי הרשות, שעשיותיו

שלו עצמו יהיו באופן "כאילו כפאו כו'"*, שאין לו בהם תענוג; אבל בעניני קדושה, בקיום המצוות - למה לא יהא לו תענוג בקדושה? ואדרבה.

על זה באה ההוראה מהקטרת חלבים בקרבנות, שהדין בה הוא, שאף שאכילה של קרבנות היא מצוה כנ"ל, מכל מקום, אסור לאכול עד שלא הבטיחו תחילה את הקטרת החלב על המזבח. וכך הוא בעבודת האדם: מתי יכול להיות בטוח שקיים את המצוה כראוי, כאשר מסר תחילה את התענוג (גם של המצוה) להקב"ה. אבל אם עדיין לא הקטיר במצוה זו את החלב, את התענוג, הרי יתכן שאינו מקיים את המצוה משום ציווי השולחן ערוך, כי אם מצד התענוג שיש לו בזה.

נכון, אמנם, שצריך לקיים מצוה בחיות ובהתלהבות; יש לקיים את המצוה לא מצד ההכרח כי אם משום אהבת ה', ולפיכך צריכה היא שתהיה מתוך תענוג גדול, מכך שזכה למלאות רצון בוראו. אבל צריך הוא להיות בטוח שהתענוג הוא מזה שממלא את רצון הבורא, ולא משום ענינים צדדיים.

ד. על פי זה יובן גם, מה שעיקר הקטרת חלבים הוא ביום דוקא, כאמור. והאפשרות להקטיר חלבים גם