847

מדובר על האבות, הנקראים "ישרים", שלגביהם לא היה שייך אמיתית ענין הגלות. יעקב אמנם ירד למצרים, אבל לא החלה אז עדיין גלות מצרים. יתירה מזו: המדרש אומר*: "כל זמן שיוסף היה קיים לא היה להם משוי של מצרים", כי האבות היו נעלים מלהיות בגלות, וגם ביוסף נאמר: ואלה תולדות יעקב יוסף - שיוסף המשיך וגילה את עניני יעקב'?. ורק כש"מת יוסף - נתנו עליהם משוי", משא הגלות. ולכן החלה אז, אצל הבנים, העבודה של "שמות בני ישראל" - הירידה לגלות והעבודה שהביאה ליציאת מצרים.

ולכן נוגע השם "שמות" לכללות תוכן הספר, שכן הוא מורה על כללות אופן העבודה של הבנים בהיותם בגלות: א) רק השם, הארה מעצם הנשמה שרוי בגלות; ועצם הנשמה, כיון שהיא גבוהה ונעלית מלהיות בגלות, הרי היא נותנת כוח בעבודה של הארת הנשמה. ב) העבודה צריכה להיות בבחינת השם, לברר ולהעלות הגוף, נפש הבהמית וחלקו בעולם, שעל ידי זה באה יציאת מצרים ונפעלת עליה גם בעצם הנשמה - עד לעשיית משכן ושכנתי בתוכם - בתוך כל אחד ואחד.

ח. כבכל סיפורי התורה, ישנה גם בזה הוראה נצחית, לכל דור ובכל מקום:

בכל הזמנים ובמצבים הקשים ביותר של הגלות, על האדם לדעת, שאין לו להבהל וודאי שאסור לו להתייאש ח"ו, משום שעצם הנשמה של איש ישראל אינו נמצא בגלות לעולם, ושום העלם והסתר אינו שייך לגביו, יתירה מזו: העצם נותן גם כוח לאדם למטה לבל יתפעל מהגלות ולבצע את עבודתו הפרטית בגוף ונפש הבהמית וחלקו בעולם, עבודה שהיא גדולה נעלית מאד - המביאה עילוי גם בעצם הנשמה, עד לושכנתי בתוכם; בגאולה השלימה בקרוב ממש.

ט. חייו האמיתיים של אדם מישראל אינם החיים הגשמיים, כי אם הרוחניים?. לפי זה מובן שכשהתורה מספרת: "וימררו את חייהם וגו'", פירושו (נוסף על פשוטו של מקרא - ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו")3 שהמצרים מיררו את חייהם הרוחניים של בני ישראל על ידי העבודה הקשה של "בחומר ובלבנים וגו" וצריך