543

להיות ללעג באשר אדם מבוגר לובש בגדי ילדים.

כך גם בנמשל, ביחס למצוות המוות מלבושים רוחניים: ככל שהאדם מתבגר וגדל בבחינה רוחנית, כך עליו להגדיל את מלבושיו, המצוות שלו. "מדת" קיום המצוות שלו בעבר אינה מתאימה במדה מספקת למצבו הנוכחי.

טו. יהודי גדל והולך, שכן בכל יום הוא מקיים, הרי, מצוות, ובכל מצוה הוא מתעלה ומתקדש. לאמתו של דבר הרי זו התעלות בלתי מוגבלת, שכן מצוה (מלשון צוותא<) מקשרת ומחברת את היהודי עם הקב"ה, שהוא, יתברך, בלתי מוגבל.

והדברים קל וחומר: ומה לבושים גשמיים, למרות שכל ההבדל שבין ילד למבוגר, ואפילו בין תינוק בן-יומו לבין זקן בן שבעים שנה, הוא בעל הגבלה, ובכל-זאת זקוקים הם לשינוי והחלפה, ברוחניות, שמצוה יוצרת שינוי מהות, מרשע גמור לבינוני, לצדיק וכו', התעלות בלתי מוגבלת - על אחת כמה וכמה.

(משיחת אחש"פ. תשח"י)

הוספות/חגה"פ

טז. לגבי חדש ניסן נאמר5, "החדש הזה לכם ראש חדשים", והרי עיקרו של ניסן הוא חג הפסח, ואם כן משמש, איפוא, חג הפסח הראש של השנה, שממנו "נמשך" לכל השנה, וגם לראש השנה שבתשרי.

זה טעם לכך שביום הראשון של חג הפסח מתפללים על הטל, אף שהבקשה לטל קשורה לחורף, והרי אז מתפללים "ותן טל ומטר לברכה", מברכים עליו בפסח משום שפסח הוא ראש השנה גם לגבי ראש השנה שבתשרי, ולכן - גם לגבי כל החורף.

ההבדל בין ר"ה שבתשרי לבין ר"ה שבניסן הוא'? בר"ה שבתשרי באה "המשכה" כללית לכל השנה לגבי ענינים של טבע, המשכה והתגלות אלקות במדה הקשורה (ומוגבלת) לעולם. משום כך היא מתעוררת באמצעות "אתערותא דלתתא" (התעוררות מלמטה). בר"ה שבניסן באה "המשכה" כללית לכל השנה לגבי ענינים של נסים, של השראת והתגלות אלקות במדה הנעלית מן העולם, ענינים של "בלי גבול". משום כך אין בכח "אתערותא דלתתא" לעורר אותה, כי אם ע"י "אתערותא דלעילא" מצד עצמו.

לפי האמור יוסבר מדוע מברכים רק בפסח על הטל, שכן ידוע ההבדל בין טל לבין מטר: מטר הוא דבר ה"נמשך" באמצעות "עבודת הנבראים", ואילו