539

6 לקוטי הנהוג למעלה, ואם כן, איפוא, כשהגיע זמן ק"ש של שחרית היה עליהם לחוש עובדה זו, ולשם מה היה צורך ב"עד שבאו תלמידיהם"?

ג,. אלא שלפי האמור :ובנו הדברים: ה"כלים" שלהם עצמם היו גדולים בהרבה מאשר ה"כלים" של תלמידיהם. משום כך הרי האור ש"המשיכו" באמצעות הסיפור ביציאת מצרים - היוה לגבי תלמידיהם בחינת "שחרית", משום ש"כליהם" היו כבר ממולאים באור, ואילו לגבי ה"כלים" שלהם לא היה די באור זה, והם עמדו עדיין בבחינת "יציאת מצרים", יציאה והשתחררות ממיצרים וגבולות.

אך, בכל זאת, כטן שגרמו לתלמידיהם התהוות אור, והרי כשיהודי מדליק אור ביהודי שני משפיע הדבר גם עליו עצמו, באו, לכן, תלמידיהם ואמרו להם: ליהוי ידוע לכם כי לדידנו הגיע כבר האור, ומשום כך אף אם לגבי דרגותיכם עדיין אתם עוסקים ב"יציאת מצרים" - הרי מתוך כך שיצרתם בנו את האור אפשר גם לכם לקרוא קריאת שמע של שחרית.

הוספות/חגה"פ

לעסוק עם זולתו להוציאו מ"מצרים" שלו, ואף שידע איניש בנפשיה שעדיין הוא עצמו ב"מצרים", ואותו "ערמומי" (=היצר הרע) בא ואומר לן: די לך בטיפול ב"מצרים" שלך - עליו לדעת כי אין הדבר אמת, וכי מתוך כך שהוא מסייע ליהודי שני יוצא גם הוא עצמו מ"מצרים" שלו.

(משיחת ליל ב' דחגה"פ, תשט"ו)

ל"ויגר שם - מלמד שלא ירד כו' אלא לגור" מביא בעל ההגדה הוכחה "שנאמר וכו'", ואילו לאמור קודם לכן - "וירד מצרימה אנוס על-פי הדבור" - אינו מביא כל הוכחה.

משמע שהדבר פשוט ביותר ואין צורך כלל בהוכחתו.

הּ. פירוש הדברים:

כשאדם מתבונן במעמד ובמצב הנוכחי של חושך כפול ומכופל - עלול הוא להיתפס לרגשי יאוש ולחשוב: "כיצד נגיע אי פעם אל הגאולה"? ובמיוחד לאור הסברת תורת החסידות את הרוממות של ימות המשיח והגאולה: איך אפשר להגיע לכך מתוך חשך הגלות העכשוי?