361

חיצונית ובלבד שבסופו של דבר תגיע התגלות הגאולה העתידה.

הּ. הוכחה מכרחת לכך שמבחינה פנימית מהווה הגלות גילוי אור = יש למצוא גם בסדר הגלות. בהתבוננות בענין הגלות אפשר לראות שאין כאן רק ענין של כפרה על חטאים, עוונות ופשעים, כי אם יש כאן גם תוכן פנימי.

אילו היה כל ענין הגלות לא יותר מאשר כפרה על חטאים עוונות ופשעים - היה צריך להיות תהליך הגלות בכיוון של "פוחת והולך" מזמן לזמן, שכן עם כל פרק זמן נוסף של גלות מתכפר חלק של החטאים העוונות והפשעים וצריכה הגלות להיות קטנה והולכת.

גלות מצרים: בני ישראל היו במצרים מאתים ועשר שנים. שבע עשרה השנים הראשונות היו טובות מאד, וגם לאחר פטירת יעקב, כל עוד חיו בני יעקב, לא החל עדיין השעבוד. אף לאחר מיתת השבטים החלה מרירות הגלות רק כשנולדה מרים*', כלומר בשמונים ושש השנים האחרונות, פ"ו - בגימטריא "אלקים". מתוך 86 שנים אלו הרי גזירת "תבן לא ניתן לעבדיך"?' היתה בסופן, בקירוב זמן

דברים

לגאולה: "ומאז באתי אל פרעה וגו' הרע לעם הזה"*'.

- גם בגלות הנוכחית אנו רואים שככל שהיא נמשכת היא הולכת ומתחזקת, והתגלות האלקות מתמעטת והולכת. בתחלת הגלות היה הגילוי ע"י התנאים, ולאחר מכן באו האמוראים, ובהמשך הזמן הולך וגדל ההעלם, עד שבדורות האחחונים, "עקבתא דמשיחא", כמעט ואין כל גילוי, ולפיכך הם נקראים בשם עקביים, משום שהעקב הוא אבר שאין בו רוח חיים (בגילוי), כאמור באבות דר' נתן" שהעקב הוא מלאך-המות שבאדם.

מסדר זה מובן, איפוא, שאין הגלות מהוה כפרה לעבירות בלבד, אלא שיש בה גם תוכן פנימי. פנימיות ענין הגלות היא - גילוי אור חדש, שמחמת ההיצמדות אליו באה התרחקות ההשפעה, ולכן - ככל שגדלה ההיצמדות אל הגאולה העתידה, ככל שמתקרב המשיח, הולכת הגלות

לקדש הקדשים ראו את מעמד הכרובים "כמער איש ולויות" - שכן כל ענין הגלות אינו קיים אלא מבחינה חיצונית ובסדר ההשתלשלות, ואילו בפנימיותו אינו אלא שיא של גילוי. לפיכך - בקדש הקדשים, מקום