316

ג(. בהדלקת המנורה בבית המקדש, ישנם שלשה דינים"': א) הדלקה כשרה בזר, גם מי שאינו כהן כשר להדלקת המנורה. ב) הטבת הנרות, הכנת הנרות צריכה להיות דוקא ע"י כהן. ג) מקום עמידת המנורה הוא דוקא בהיכל בית המקדש. מובן, איפוא, שגם בהדלקת המנורה הרוחנית, כלומר: הארת נשמות ישראל, ישנם שלשת תנאים אלו.

א) הדלקה כשרה בזר.

עבודת ההשפעה על הזולת והפצת המעינות חוצה, אינה עבודה רק ליחידי סגולה. והרי זו זכותו וחובתו של כל יהודי, וכמאמר המשנה לכל והודי!': "הוה מתלמידיו של אהרן". על כל אחד מישראל ללכת בעקבות אהרן הכהן, לקרב הבריות לתורה.

ב) ברם, ה"הטבה", הכנת הנרות, אפשרית רק ע"י הכהן.

הרי אפשר לחשוב: מאחר והעיקר הוא, הרי להשפיע על הזולת. מה חשיבות לשאלה, באזה דרך ובאמצעות מה אשפיע עליו?! - אסביר לו נושא בתורה, לפי הבנתי - במדה שהיא מתאימה להבנתו: אבחר לו דרך במצוות המתאימה גם לי וגם לו, וכדומה, וכך אשפיע גם על הזולת.

כלפי כך באה ההוראה: שההטבה, הכנסת השמן והפתילה, החומר ממנו מושתת הנר, אפשרית רק ע"י הכהן.

בהעלותך

לא כל אחד מסוגל ומתאים לבחור ולהכין הגורמים בהם מדליקים הנר, ורק הכהן בכוחו לעשות זאת.

כהן הוא, שאין לו חלק ונחלה עצמית, אלא "ה' הוא נחלתו", וכפי שהרמב"ם כותב'': "אשר נדבה רוחו כו' להבדל", רק מי שמובדל מחומריות וכל מהותו היא להדבק בה' ולעבדו - בכוחו להיטיב ולהכין הדרכים להארת נרות הנשמה, ורק לאחר שהכהן מכין השמן והפתילה מתפקידו של כל אחד להדליקם, - להפיץ מעינות אלו גם חוצה.

ג) מקום המנורה המוארת הוא בהיכל דוקא "עשר קדושות הן":', עשר מדריגות בקדושה (קדשי קדשים, היכל, וכיו"ב), וגם הדרגות שלמטה מההיכל, קדושות הן. בכל זאת, בהדלקת המנורה באחד ממקומות הללו שקדושתו למטה מקדושת ההיכל, לא יצאו ידי חובה. לכל דבר נועד "שדה פעולה" משלו, ותפקידה של המנורה הוא - להאיר בהיכל.

ד. ההוראה מכך ב"עבודה" היא, שאל יאמר האדם: "אמת הדבר שאיש ישראל צריך להדליק הנר אשר בקרבו והנר של הזולת, אך מי אומר שעלי לעשות זאת בקדושה חמורה כל כך? ישנם הרי הרבה מבני ישראל, אשר אין דורשים מהם במדה גדולה כ"כ,