235

אבל רק יהושע סובר כי דרכה של הגאולה תהיה: "ולא בכסף תגאלו - לא בתשובה כו'", כי אם תבוא מלמעלה למטה, ולפיכך סובר הוא כי "בניסן עתידין להגאל", וכך גם הלכה, כפי שסותם המדרש?.

יג. אך עדיין יש להבין את תוכנה הפנימי של המחלוקת בדבר הגאולה העתידה, אם תבוא ע"י "עבודה" או ע"י התגלות מלמעלה.

כן יש להבין את ה"סלקא דעתך" (הסברה הראשונית) של הגמרא שם, שגם לדעת ר' יהושע היה צורך, מסברא, לומר כי "בתשרי עתידין להגאל", וכפי שמביאה הגמרא הוכחות מספר שהגאולה תהיה בתשרי, ורק בסיכום דוחה הגמרא את כל ההוכחות ומסיקה כי הגאולה תהיה בניסן. מכאן משמע שלפי פשוטו של דבר היתה הגאולה העתידה צריכה לבוא ע"י "עבודה" מלמטה למעלה - בתשרי, ורק בסופם של דברים באה המסקנה שהגאולה תהיה בדרך של "מלמעלה למטה" - ניסן.

יש, איפוא, צורך להבין את סברת ר' אליעזר ואת ה"סלקא דעתך" שלדעת ר' יהושע: והרי "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"< ויציאת מצרים היתה בחדש ניסן, מלמעלה למטה, מדוע תהא, איפוא, אף "סלקא דעתך" שהגאולה העתידה תהיה בתשרי, מלמטה למעלה?

תזריע

יציאת מצרים היתה לפני מתן תורה, כשבני ישראל היו שקועים במ"ט שערי טומאה, ולפיכך היה צורך להזדקק ל"נגלה עליהם מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, בכבודו ובעצמו", ולכן היתה הגאולה בניסן.

אבל הגאולה העתידה תבוא לאחר "עבודת" הנבראים שלאחר מתן תורה, כיון שבעבודתנו בתורה ובמצוות אנו מזככים את העולם ועושים אותו כלי לאלקות. זה, הרי, חידושו של מתן תורה - שגם הענינים הנעלים ביותר צריכים לבוא לעולם בבחינה פנימית, עד כדי כך שלמרות העובדה שגילויי המשיח נעלים יותר מן העולם - צריכים גם הם להיקלט בבחינה פנימית דוקא, ולכן סובר ר' אליעזר כי "בתשרי נגאלין".

אך ר' יהושע סובר, וכן ההלכה, שהגאולה העתידה תבוא מלמעלה, ובכל זאת תהיה בפנימיות, ככתוב: ולציון יאמר איש ואיש יולד בה, למרות ש"איש מזריע תחלה", אתערותא דלעילא, - "יולדת זכר", קיום בפנימיות.

(מאמר ד"ה החדש הזה לכם, תשי"ז)

טו. על הפסוק "אשה כי תזריע