50

4 לקוטי יא. הענין האמור בעבודת השם, כדלהלן:

כשיהודי נדרש להתנזר מתאוות עולם"הזה ותענוגיו ולהתמסר לגמרי ל"אחת שאלתי גו' לחזות בנועם הוי' גו'"> - טוען הוא: הרי קשור אני בגוף ונפש בהמית ובעולם"הזה דוקא - כיצד, אם כן, נדרש אני להתנזר מכל הקשור בתענוגי עולם"הזה ולהתענג בנועם ה' - דבר התלוי בזמן שלעתיד לבוא, בגן-עדן וכו' שרק אז תבוא לידי גילוי בחינת "לחזות בנועם הוי""?

התשובה על כך היא: כל בן"ישראל ניתן לו הכוח מ"אלקי יצחק", להתבונן ולהסתכל בענין שלעתיד לבוא וגןעדן, עד להשגת דרגת "ראה ריח וגו" שכל תענוגי עולם"הזה - אף תענוגי אמת - אינו אלא פסולת תענוגי גןעדן?, ואם כך - כיצד ירשה לעצמו לאבד עיקר התענוג לשם השגת הפסולת בלבד? וביחוד לאור העובדה שעם ביטול העיקר - בטל בסופו של דבר, גם הטפל, וכלדשכן - הפסולת. ומשום כך יש לו לשים כל מעינו בעיקר, והדרך לכך היא כדוגמת העליה לגןדעדן, בחינת "ובזה הנערה באה אל המלך"5 - ענין ההתבטלות ל', דבר הבא לידי ביטוי, לגבי עבודת ה', בקבלת עול.

וזה גם ענינו של יצחק "פחד יצחק" - ביטול וקבלת עול.

משתקף

תולדות

יב. בזה מובן גם טעם המנהג* שבעת הקידושין הכלה שותקת. אמנם שתיקה כהודאה דמי"*. אבל, הרי בכל ענין ראוי לבטא בפירוש, ואילו בקידושין מנהג ישראל - שתורה הוא'* - שהכלה שותקת?

והטעם הוא: קירוב פנימי, קירוב עצם אל עצם, שעלדידו בא לידי גילוי כח האין-סוף? בדור ישרים יבורך, מתאפשר דוקא על-ידי התבטלות גמורה, ועלדידי הביטול מתהווה היחוד הפנימי, ובאמצעותו באה העליה עד לדרגת "אשת חיל עטרת בעלה"*.

יג. הענין האמור ביצחק, יש לו קשר ישיר לנישואין, עלדפי המוזכר לעיל (סעיף ט) שבתקופה שקדמה לנישואיו היה שרוי בגן-עדן כדי להשמר מ"עין הרע". וכדרשת רז"ל בילקוט על הכתוב: "יצא יצחק לשוח", מהיכן יצא? - מגן-עדן, "וירא והנה גמלים באים ותשא רבקה" גו'.

דוגמת האמור מצויה גם בכל אדם קודם נישואיו, כפי ההוראה של כ"ק מו"ח אדמו"ר, שאין על חתן להמצא ביחידות החל ממספר ימים לפני הנישואין - הוא לא נקב מספר מדויק - משום שמירה. בפרקי דרבי אליעזר (ס"פ ט"ז) כתוב שאין על החתן להמצא בלי ליווי, אלא שמשם משמע שטעם