235
ואתחנן
... ג) להשמטת הרמב"ם בנוגע לימות המשיח, ענין המצות, שציין כת"ר בזה להלכות תשובה פרק ט' הלכה ב' ורוצה ליישב בזה.
כרשום בזכרוני — בשיחתנו הזכרתי גם ע"ד הלכות תשובה להרמב"ם. ואדרבה משם עוד תגדל הקושיא שהזכיר ענין המצות אבל בדוקא לימים שלפני ימות המשיח, וכלשונו, מלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן, והשמיט זה בכתבו ע"ד עסק ישראל בימות המשיח.
ד) לדיוקו במ"ש הרמב"ם (הלכות מלכים בסופן) בתורה וחכמתה1,
לדעתי אין מקום כלל לפרש כאן תורה על עסק המצות*, ובפרט — שהרי תיכף מפרש וחכמתה (של התורה), ולדעתי כוונתו לשני הענינים אשר בתורה, כמובן ממרז"ל יש חכמה בגוים תאמין, יש תורה בגוים אל תאמין (איכ"ר פ"ב יג), והחילוק ע"פ פשוט: חכמה — סתם, תורה — מלשון הוראה — בצירוף מסקנא וציווי, שאין בזה מקום בגוים כיון ששכל מיוסד על הנחות שאין להם יסוד כ"א ברצון וקבלה, ולא בשכל. ואכ"מ.
ועוד ראי' שהרי בהלכות מלכים מפרש, וכותב, ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד,
דא"ג מזה תשובה ג"כ — על מה שרצה כת"ר לבאר, דלא נתאוו, היינו תאוה, שייכת רק בתורה אבל עסקם יהי' גם במצות, וק"ל.
(ממכתב יו"ד סיון תשכ"ג)
בשיחתי עם אביו הרב שליט"א נודע לי לתמהוני הכי גדול על דבר התנהגותו בעניני אכילה ושתי' שאינה כדבעי למרות שרואים במוחש אשר העדר הסדר בזה פועל חלישות בגוף ותומ"י חלישות בלימוד התורה וקיום מצותי'. וכבר ידועה דרישת כ"ק מו"ח אדמו"ר מכל אברכי הישיבה שיתנהגו בסדר מסודר בעניני אכילה ושתי' שינה וכו', ותקותי שעכ"פ בקבלת מכתבי זה יסודר האמור לעיל. וכבר ידוע פתגם כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, שטובה יותר ההנהגה דאכילה בכדי שיוכלו אח"כ להתפלל מההיפך דמתפללים בכדי שיוכלו אח"כ לאכול. ובחלישות דורותינו אלה
הערות
- 1. וראה לקו"ש חל"ד ע' 44. המו"ל.
- *. לציונו למג"א סמ"ז סק"ג — שם המדובר בהביטוי "דברי תורה".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.