87

אמנם, אף ש"מצות התשובה. . היא עזיבת החטא בלבד", מ"מ מצינו בספרי מוסר²⁶ ריבוי "תנאים" למצות התשובה, שרק אז היא תשובה שלימה [וכמבואר גם באגה"ת²⁷ שיש כמה ענינים הנדרשים לגמר כפרה, ועוד זאת, שכדי שהתשובה תהי' באמת ובלב שלם ישנו "דרך²⁸ האמת והישר לבחי' תשובה תתאה"] — שקיום כל ענינים אלה דורש זמן רב ויגיעה עצומה.

וטעם הדבר, כי השינוי עצמו מרשע לצדיק הוא רק בגדר "נקודה", וע"ד יצירת ולד, שעצם יצירת המציאות החדשה היא נקודה אחת הנפעלת ברגע אחד (רגע ההריון), ואח"כ בא גידול הולד הדורש זמן רב. וכן בענין התשובה, דנקודת ההתחדשות, מה שהאדם נעשה מציאות חדשה, שמשתנה מרשע לצדיק, נפעלת ברגעא חדא; אבל כדי שנקודת ההתחדשות תחדור בכל פרטי נפש ופעולות האדם, צ"ל שאר עניני התשובה, ואז מתכפר העון לגמרי²⁹.

ה. והנה כיון שכללות עבודת התשובה נקראת בשם "דילוג", הרי מובן, שזה שתשובה היא למעלה מסדר והדרגה, הוא לא רק בתשובה תתאה (הפועלת התחדשות במציאות האדם בזה שמשתנה מרשע לצדיק), אלא גם בתשובה עילאה, שענינה — הדביקות בה' והיחוד בו ית'.

ביאור הענין:

בגדר "יחוד" הנפש בו ית' שבתשובה עילאה כ' אדה"ז כאן, שהוא "לדבקה בו ית' ביחוד נפלא כמו שהיתה מיוחדת בו ית' בתכלית היחוד בטרם שנפחה ברוח פיו ית' לירד למטה ולהתלבש בגוף האדם", ש"יחוד" זה הוא באופן שהנשמה בטילה בתכלית ואין לה מציאות כלל (שהרי המדובר "בטרם שנפחה ברוח פיו ית' לירד למטה", כ"א בהיותה "חלק משם הוי' ב"ה" ממש).

ונמצא, שהעבודה דתשובה עילאה, מה שהאדם מגיע (בהיותו נשמה בגוף) לדרגת הדביקות של נשמתו באלקות כפי שהיתה למעלה "בטרם שנפחה ברוח פיו ית' כו'", פועלת התחדשות בהאדם, ועוד יותר מההתחדשות דתשובה תתאה, שהרי הופך את האדם מ"יש" ל"אין", ביטול בתכלית. דנשמת האדם כפי שירדה למטה להתלבש בגוף ה"ה "מציאות" (כמבואר בתניא³⁰ ש"נשמת האדם אפילו הוא צדיק גמור כו' אינה בטילה במציאות לגמרי כו'"), וע"י תשובה עילאה הרי האדם מתייחד ב"תכלית היחוד" והביטול (כפי שנשמתו "היתה מיוחדת בו ית' כו' בטרם שנפחה כו'")³¹.

וכשם שההתחדשות דתשובה תתאה היא בשני שלבים, דתחילה היא נקודת ההתחדשות הנעשית ברגעא חדא (למע