84

אגרת התשובה ו

א. באגרת התשובה פרק ח מבאר אדמו"ר הזקן, שלאחרי עבודת תשובה תתאה, שעל ידה "מנקים כל הפגמים כו' שוב אין עונותיכם מבדילים כו' רוח עברה ותטהרם" — "אזי¹ תוכל נפשם לשוב עד הוי' ב"ה ממש, ולעלות מעלה מעלה למקורה ולדבקה בו ית' ביחוד נפלא. . וזו היא תשובה שלימה. . תשובה עילאה שלאחר תשובה תתאה".

ובהערות אאמו"ר על אגרת התשובה² מבאר, שפרטי לשונות אדה"ז כאן בתיאור השבת הנפש שבתשובה עילאה, מכוונים לדרגות שונות בעליית הנשמה:

"(לשוב) עד הוי' ב"ה³ ממש" קאי על ג' הספירות יסוד תפארת ודעת ["עד — יסוד. . הוי' — תפארת, ממש — דעת"], ד"מלכות מושרשת בדת"י [דעת תפארת יסוד]. . זהו שהנפש שהיא מבחי' מלכות [כמבואר לעיל באגה"ת⁴ שהנשמה נמשכת מה"א תתאה] תשוב עד הוי' ב"ה ממש, ליסוד תפארת ודעת. ולעלות מעלה מעלה הוא לחכמה ובינה, למקורה הוא לחיצוניות הכתר. . ולדבקה בו ית' הוא בפנימיות הכתר" [ומציין ללקו"ת (פ' ראה) "בהביאור⁵ דאחרי הוי' אלקיכם תלכו בפי' ובו⁶ תדבקון", ששם מבואר ד"ובו תדבקון. . הוא בחי' פנימית הכתר"].

ונראה לומר בפשטות, שכוונת אאמו"ר בהערה זו היא (גם) ליישב קושי בלשון אדה"ז כאן:

ממ"ש אדה"ז "ולעלות מעלה מעלה כו'" (בוא"ו המוסיף) מובן, שהמשך הלשון ("ולעלות מעלה כו' ולדבקה בו ית'") אינו הפירוט של דבריו לעיל [דקודם מבאר ענינה של תשובה עילאה באופן כללי, "לשוב עד הוי' ב"ה ממש", ואח"כ מפרט דהיינו "לעלות מעלה מעלה כו' ולדבקה בו ית' כו'"], אלא שהן שתי עבודות, שבתחילה על האדם "לשוב עד הוי' ב"ה ממש", ואח"כ עליו "לעלות מעלה מעלה כו' ולדבקה בו ית'".

ותמוה: לאחרי שפעל בנפשו "לשוב עד הוי' ב"ה ממש", איך אפשר לומר שאח"כ צ"ל "ולעלות מעלה מעלה למקורה כו'" — מהי העלי' למעלה מ"הוי' ב"ה ממש"⁷?!

וע"ז מבאר אאמו"ר, ש"עד הוי' ב"ה ממש" היא העלי' רק ל"יסוד תפארת ודעת", ואח"כ באה העלי' למעלה יותר, לחכמה בינה וכתר כו'.

ב. ויש לומר, שעל פי הערה זו מבואר היטב כללות תוכן דברי אדה"ז כאן:

מפשטות לשון אדה"ז מוכח, שיש כאן ג' חלוקות בהשבת הנפש עד שמגיעה לה"יחוד נפלא" בו ית': א) "לשוב עד הוי' ב"ה ממש", ב) "ולעלות מעלה מעלה למקורה", ג) "ולדבקה בו ית' ביחוד נפלא" —