21

וזהו תוכן ב' הסברות הנ"ל בגדר פעולת משה:

לאופן הא' שמעשה ידי משה הי' רק בגדר הכנה בעלמא אבל לא פעל ענין של הבדלת ערי מקלט בפועל — ה"ז כדי להדגיש ולהורות שמצד מדריגת משה לא שייך מעיקרא כל הענין דהורג נפש בשגגה ואין צורך בערי מקלט כנ"ל, והיינו שגם ענין המשכת החיות להורג נפש בשגגה הוא למטה ממדריגת משה.

[ויש לומר, שלסברא זו, זה גופא שמשה עשה רק הכנה בעלמא לערי מקלט (מבלי שיהי' עי"ז חלות בפועל של שם ערי מקלט), הוא לפי שרצה לפעול עי"ז, שגם אח"כ לא יהי' צורך כ"כ בערי מקלט, ע"י שיתמעטו הורגי נפש שיצטרכו לערי מקלט].

אבל לאופן הב' פעל משה חלות שם עיר מקלט — כי אע"פ שמשה מצד עצמו הוא למעלה מכל ענין של הורג נפש בשגגה (גם מהמשכת חיות אליו), מ"מ, להיותו רועה נאמן, הוריד את עצמו להמשיך חיות גם לבנ"י שיצטרכו (לאחרי זמן) לערי מקלט⁵⁵.

וזהו שכ' רש"י "נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם", כי הבדלת ערי מקלט ע"י משה רבינו קשורה עם ירידתו ממדריגתו, להמשיך חיות גם למי שנפל ל"מקום המיתה והטומאה ה' ישמרנו"⁵⁶, ולכן פעל עליו חרדה (המסלקת את הדמים⁵⁷);

אבל לאידך "נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם", שלא רק שעשה כן בפועל, אלא נתן לב על זה, כי זהו ענינו של רועה נאמן, שמוסר נפשו עבור צאן מרעיתו, וממשיך חיות גם למי שנצטרך ללכת בגולה, "ונס. . וחי", עד שגם הוא יתעלה להיות מן "הדבקים בה"א חיים כולכם היום".

וכן תהי' לנו, בגלותנו זה המר, שלא זו בלבד שאין להגלות שום שליטה ח"ו על ישראל, כי ישנה ההגנה הרוחנית דערי מקלט — דברי תורה קולטין⁵⁸, אלא עוד זאת, ש"ונס. . וחי", שנמשך לכאו"א מישראל ענין החיים, חיים אמיתיים,

עדי קיום היעוד⁵⁹ "יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו", בחיים הנצחיים⁶⁰, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, ותיכף ומיד ממש.

(משיחת ש"פ ואתחנן תשמ"ה)