226

ועד לרגע זה (בלשון יחיד) ממש — שע"י שכל איש ואשה יעבוד עבודתו באופן של "נדבה רוחו", מתוך נדיבות הלב²¹ — בלב בריא ונשמה בריאה (נשמה בגוף), ולבא פליג לכל שייפין²²,

מסיימים תומ"י כל עניני הגלות, ומיד לאח"ז — התחלת הגאולה השלימה, שהיא גם גאולה אמיתית, גאולה שאין אחרי' גלות,

וזוכים לקיום היעוד²³ "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל", וכיון שזה בא ע"י הקב"ה בעצמו²⁴, יכול להיות ברגע אחד ממש, ובפשטות — רגע אחד על השעון (לא יותר משני' אחת בלבד, "רגע כמימרא"),

ש"ארו עם ענני שמיא"²⁵, מיד ברגע לאח"ז נמצאים כל בני ישראל, מכל ארבע כנפות הארץ, בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו²⁶ — בארץ הקודש, ובירושלים עיר הקודש (שהיא "עיר הבירה" של כל ארץ ישראל, כולל ארץ קיני קניזי וקדמוני, שמעבר הירדן מזרחה), בבית המקדש, ובקדש הקדשים [ששם נמצאים הלוחות הראשונות עם הלוחות האחרונות, ועי"ז מהפכים גם המ' ימים האמצעיים (שנמצאים בהם עתה) לימי רצון],

ועד שכל העולם כולו נעשה "דירה לו ית' (בתחתונים)"²⁷, ע"ד דירת אדם כפשוטו, ששם נמצא האדם בכל עניניו הן בגשמיות (גופו ועד לבושיו) והן ברוחניות (נפשו ונשמתו, עם כל רצונו, עד פנימיות הרצון והעונג שלו) — עד"ז נעשה כל העולם כולו "דירה לו ית'", שבעוה"ז התחתון ובגשמיות העולם מתגלה הרצון האמיתי והפנימי של הקב"ה.

ד. וכל ענינים אלה — בפשטות ממש, ועד ש"מראה באצבעו ואומר זה" (ע"ד "אלה מסעי", "אלה הדברים"), ומשה ואהרן עמהם²⁸, כולל "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן", שהוא הי' גם "משוח מלחמה"²⁹, שע"י בא נצחון מלחמות ה', כולל מלחמת בית דוד, דוד מלכא משיחא, כפסק הרמב"ם³⁰ שכאשר ילחם מלחמת ה' וינצח הרי זה משיח ודאי.

[וזה שייך לקיום היעוד³¹ "והיתה לה' המלוכה" בכל קצוי תבל, ועאכו"כ בארץ הקודש, שנק' "ארץ ישראל" — ע"ש "כי³² שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל", ענין השררה והמלכות³³].

ועוד ועיקר — תיכף ומיד ממש, ובזרירות.