168

שפינחס קנא לאלקיו, אף שלא הי' מצווה ע"ז (ועד שזהו "שלא ברצון חכמים", שע"פ חכמת התורה יש מקום לשקו"ט אודות קנאות זו), כך ניתן לו דבר — כהונה — שע"פ חכמת התורה אינו דבר הניתן בתור שכר.

וע"פ הנ"ל יש לבאר הטעם שהשכר הי' דוקא בענין של כהונה, שזהו ענין של ירושה וטבע — כי גם זה הוא כמו "פלא" (שלמעלה מנס), והיינו, שנוסף לזה שנעשה לו דבר שלא ע"פ חכמת התורה (שאי אפשר להגיע לכהונה על ידי עבודה), הרי עוד זאת, ששכר זה גופא (שלמעלה מחכמה) נעשה אצלו ענין שבטבע, עד שבא בירושה "לזרעו אחריו" — שזהו גדר של "פלא", שענין הנס נעשה הטבע שלו, כנ"ל באורך.

ו. והנה גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר (ביום י"ב תמוז תרפ"ז) ממאסרו אשר נאסר במדינה ההיא היתה בשבוע דשבת פ' פינחס²⁹, ועוד זאת, שבשבת פ' פינחס בירך ברכת הגומל³⁰. ואם כל עניני העולם הם בהשגחה פרטית (כתורת הבעש"ט), כ"ש וק"ו עניני איש ישראל, ועאכו"כ של נשיא ישראל — ומזה מובן, שגאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר שייכת לתוכן ענינו של פינחס³¹.

ואכן ראינו אצל בעל הגאולה — כ"ק מו"ח אדמו"ר³², שמסירת נפשו במדינה ההיא היתה ע"ד מסירת נפש דפינחס באופן של "בקנאו את קנאתי", היינו לא מסירת נפש שמחוייבים בה ע"פ דין תורה, וכמה חכמי ישראל סברו שאין מחוייבים במסירת נפש באופן כזה — והוא מסר נפשו ע"ז.

והיינו משום שאצל כ"ק מו"ח אדמו"ר היתה מסירת נפש לא פרט בעבודתו הק' אלא שכל מהותו היתה מסירת נפש, עד שכל ענין בעבודה זו הי' חדור במסירת נפש.

וכמשנ"ת במ"א בארוכה³³, ע"ד ג' התקופות הכלליות בשלשים שנות נשיאותו של כ"ק מו"ח אדמו"ר — תקופה ראשונה בעת היותו במדינה ההיא, תקופה השני' בהיותו בלעטלאַנד ופולין, ותקופה השלישית בארצות הברית — שעבודת הק' שלו בכל אחת מהן דרשה תוקף ומסירת נפש, ובכל אחת מהן — בצורה אחרת:

במדינה ההיא הי' זה קשור במסירת נפש כפשוטו בגשמיות, עבודה הקשורה בסיכון חיי הגוף, ולא רק של עצמו, אלא גם של שלוחיו וחסידיו, שע"פ הוראותיו או גם בשליחותו ממש עסקו בהרבצת התורה וחיזוק היהדות במדינה ההיא, והעמידו חייהם בסכנת נפשות ממש;

בתקופה השני' היתה עבודתו בין אחבנ"י, שומרי תומ"צ — ושם הקים כ"ק מו"ח אדמו"ר מחדש ישיבות, ועסק בהפצת התורה בכלל ובהפצת המעינות ותורת חסידות חב"ד בין כל החוגים;

ובתקופה השלישית, בהגיעו לארצות הברית, ששם הי' צריך לשנות דעם אָפּלייג (הנחת) המדינה שבארצות הברית