193

בהדלקת נ"ז מצ"ע, ואינו אלא כדי שיהא שם נהמ"ע על נר ו', וכמ"ש בהנ"ל. והוא ממש כל' הכתוב, תו"כ, ש"ס וכו', שבכ"מ מדובר רק ע"ד נר א' לבד, אלא שגילה התנא דתמיד ספ"ג שבמילא צריך להדליק ג"כ נר שהוא מזרחי לו ופשוט.

עוד יש לדייק בל' הדרוש שהסדר הי': הטבת נר ז', ו', הדלקת נר ו', ז'. והטעם דכי נכנס להיכל לקיים הטבת ב"נ, בז' פגע ברישא, ואין מעבירין על המצות ומטיבו (עיין רש"י ד"ה [ובה הי' מסיים] שבת כב:) — והרי מצות ההטבה שוה בנר ו' וז'.

והסדר בהדלקתם להיפך י"ל:

א) כשגמר מצות ההטבה עומד אצל נר ו' ולכן מדליקו תחלה. ואין לערב שני החיובים דהטבה והדלקה.

ב) חיוב ההדלקה ביום הוא רק בנר הו' דעלי' קאי קרא להעלות נ"ת. והדה"נ הז' הוא לגילוי מילתא למפרע דנר ו' הוא נהמ"ע, ולכן מקיים תחלה גוף המצוה.

ג) מקרא ילפינן דנהמ"ע הוקבע להדליק ממנו שאר הנרות, ולכן גם בבקר מהדרינן לעשות כן, אף שעיקר הלמוד הוא על ביה"ע (תמיד ו' א').

(ממכתב ט' אדר צ"ט)

הא^* דכתב בלקו"ת ר"פ בהעלותך שאהרן הוא משבעה רועים — זה סתירה קצת להגמרא אבל אין נוגע לתניא. וכבר שקו"ט בזה במ"א.

לאיזה^** ענינים, אבל לא בהנ"ל דמשה הוא כללות כולם, ועדמש"כ בירושלמי סנה' פ"י סוף ה"א אין רועה אלא משה.

(ממענה ז' מ"ח תשט"ז)