98

מדרש) "אין חשבון במצות שהן מקיימין בעפר" — יש קשר ביניהם.

ביאור הדברים:

בבעל הטורים עה"פ כ' "מי מנה עפר יעקב, כמו⁶¹ עופר האילים על שם כי נער ישראל ואוהבהו וגו'⁶² וכן ת"א מן יכול לממני דעדקיא דבית יעקב".

והיינו דלפי' התרגום "דעדקיא דבית יעקב" מרמז על אהבת הקב"ה לבנ"י מפני "כי נער ישראל ואוהבהו", וידוע הביאור בכתוב זה⁶³, דאהבת הקב"ה לבנ"י היא מצד היותם "נער". דאהבת האב לבנו הגדול אפשר שלא יהי' ניכר וגלוי שסיבת האהבה היא רק להיותו בנו, ואפשר שהאהבה היא מפני גודל חכמת הבן ומדותיו הטובות וכיו"ב, או להיותו בן המקיים מצות אביו בגדלות (בכל הכוחות של הבן וכו'); משא"כ אהבת האב לבן קטן שאין לו שלימות השכל והמדות, ניכר בה בגלוי שהיא מצד היותו בנו ועד — לעצם אחד עמו. ונמצא דאהבת האב לבן גדול (וכן אהבת בן גדול לאביו) היא (בגילוי) אהבה שמתלבשת בטעם, ואילו אהבת האב לבן קטן (וכן אהבת בן קטן לאביו) אינה מצד הטעם אלא מצד השייכות בתולדה, ועד שבפשטות האב (והאם) מוליד (מביא) הבנים והבנות בעולם.

וזהו "כי נער ישראל ואוהבהו", דישנה אהבת הקב"ה לישראל כאשר הם במצב נעלה של עבודת ה' ונראה בגלוי מעלתם, שאהבה זו היא מצד הטעם, כמו אהבת האב לבנו הגדול; והאהבה העצמית של הקב"ה לבנ"י היא מצד נשמתם שהיא "חלק אלקה ממעל ממש"⁶⁴, כמו חלק מן העצם⁶⁵ (בדוגמת אהבת האב לבנו הקטן), ואהבה זו אינה תלוי' בעבודת ישראל [וכדאיתא במדרש⁶⁶: כשם שבנו של אדם כשהוא תינוק קטן אם יחטא אין אביו מסלק עליו מפני שהוא קטן. . כך ישראל אפילו חוטאין בשגגה מעלה עליהן שהן כתינוק קטן].

וזהו הקשר בין ב' הפירושים ברש"י: זה ש"מי מנה עפר יעקב — דעדקיא דבית יעקב", שמורה על חביבות ישראל אצל הקב"ה (כנ"ל ס"ד), והיא בחי' "נער ישראל ואוהבהו" — קשור עם העבודה ד"עפר יעקב", העבודה מצד קבלת עול שאינה בחשבון, שמצד עבודה זו נקראים ישראל "דעדקיא", היינו הקטנות והביטול שבכל או"א מישראל, כבן קטן שאין בו מעלות גלויות ואין עבודתו מצד טעם ודעת.

וכן לאידך, שמצד גודל החביבות דבנ"י אצל הקב"ה, הרי גם אלה שמצד דרגתם בעבודת ה' הם בבחי' עפר, בשפל המדריגה שאין למטה ממנו, גם הם בכלל "מי מנה עפר יעקב", והוא אפר הפרה שמטהר גם מי שנטמא בטומאת מת, אבי אבות הטומאה, והיינו שנפסק לגמרי חיותו דקדושה, ועד ש"נתכרכמו פניו של משה"⁶⁷ במה תהי' טהרתו —