91

בזה היא לחביבות ישראל לפני הקב"ה, שלכן ברך אותם הקב"ה ש"יסגון כעפרא דארעא" כו'; ולפי הפירוש הב' — "אין חשבון במצות שהם מקיימין בעפר כו'", המדובר הוא במעלת ישראל עצמם, מצד מעשיהם, דהיינו קיום המצות שלהם.

ועפ"ז מובן הטעם שהקדים רש"י פירוש התרגום — כי ע"פ פשש"מ, עיקר ההדגשה בנבואתו הראשונה של בלעם היא על חביבותם של ישראל לפני הקב"ה (שלכן אי אפשר לקללם), וכפי שאמר בהקדמה לנבואה זו "מה¹¹ אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה'" [וזהו החידוש בנבואתו הב', ששם הקדים "הנה¹² ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה", כי בנבואה זו בא להוסיף, שנוסף ע"ז שאי אפשר לקללם, הנה עוד זאת, שהם ראויים לברכה, וכמשנ"ת בארוכה במ"א¹³].

ב. ויש לעיין ולדייק בכמה פרטים בדברי רש"י:

בדרך כלל, כשרש"י מביא פירוש התרגום, אין דרכו להעתיק לשון התרגום, אלא כותב "כתרגומו" וכיו"ב. ועפ"ז צ"ע בנדו"ד, שלא הסתפק רש"י לומר "כתרגומו" אלא גם העתיק מדברי התרגום. ולאידך גיסא — לא העתיק כל לשון התרגום על "מי מנה גו'" ["מן ייכול לממני דעדקיא דבית יעקב דאמיר עליהון יסגון כעפרא דארעא, או חדא מארבע משריתא דישראל"] אלא רק התחלת לשונו "דעדקיא דבית יעקב" (והמשך דבריו "דאמיר עליהון יסגון כעפרא דארעא" מרמז ב"כו'")¹⁴, וכן בפירושו את תיבות "ומספר את רובע ישראל", העתיק מלשון התרגום רק "מארבע משריתא", ואח"כ מפרשה — "מארבע דגלים"¹⁴.

ובפשטות יש לומר, שבנדו"ד הוזקק רש"י לפרש כוונת התרגום, כי אין דברי התרגום ברורים:

בפירוש "עפר יעקב" לא ברור בתרגום אם כוונתו לפרש "עפר" מלשון "דעדקיא", דקאי על הבנים הקטנים, ונקראים "עפר" (דעדקיא) לפי שהם קטנים ודקים¹⁵ כמו העפר, או ש"עפר יעקב" הכוונה "דאמיר עליהון יסגון כעפרא דארעא" ("כאילו אמר מי מנה אותם שנאמר בהם והי' זרעך כעפר הארץ"¹⁶), והיינו דקאי על כל עם ישראל — וכשאלת הרא"ם והשקו"ט במפרשים¹⁷ בפירוש דברי התרגום.

ולכן מעתיק רש"י מהתרגום רק "דעדקיא דבית יעקב" ולא ההמשך — ללמדנו, שכוונת התרגום היא לפרש "עפר יעקב" על הקטנים ("דעדקיא") שנק' עפר (כי דומים לעפר).

[ודברי התרגום "דאמיר עליהן יסגון כעפרא דארעא" הם ענין וטעם נוסף