2

בסיפור הדברים ומפרט מעשה כל יום ויום בפ"ע — "ברביעי אמר להם כו' ובחמישי אמר להם כו'", ועוד זאת, שמשמע קצת שטעם אי אמירת תחנון כו' אינו מפני עצם מצות ההגבלה ומצות פרישה על בנ"י, אלא מפני אמירת משה (מצות אלו) בימים אלה (ובא בהמשך לתחילת לשון אדה"ז שם "התחיל משה להתעסק עמהם בענין קבלת התורה", כדלקמן סעיף ב).

ואע"פ שסגנון זה מקורו בגמ'¹⁵ "בתרי בשבא איקבע ירחא כו' בתלתא אמר להו ואתם תהיו לי בארבעה אמר להו מצות הגבלה בה' עבוד פרישה" — הרי בגמ' שם הובא זה לענין פלוגתת ר' יוסי ורבנן¹⁶ "בקביעא דירחא", ולכן נתפרטו החילוקים ביניהם (איזו מצוה נאמרה באיזה יום), אבל לענין דברי אדה"ז כאן (שאין מתענין ואין אומרים תחנון בימים אלו) לכאורה מספיק לומר באופן כללי שימים אלו הם "ימי הגבלה" (שבהם נאסרו לעלות ההרה ונצטוו לפרוש).

ב. ויובן זה בהקדם עוד שינוי בין לשון אדה"ז ולשון המג"א: במג"א כ' "דמיד בב' סיון א"ל משה לקדשם לתורה", אבל אדה"ז כ' "התחיל משה להתעסק עמהם בענין קבלת התורה"¹⁷.

ויש לומר, שבשינוי זה משמיענו אדה"ז הגדרת ימים אלו — שאפשר לפרש בכמה אופנים¹⁸, ומהם:

א) מצד הסמיכות שלהם ליום מ"ת. ע"ד המבואר במ"א¹⁹ לענין כל ערב שבת וערב יו"ט שיש בהם מעין קדושת שבת וקדושת יו"ט.

[ובזה גופא י"ל בב' אופנים²⁰ — אם הסיבה היא מצד הגברא, דכיון שבכדי