156

בטעם וסוד איסור שעטנז (ע"ד הקבלה), ד"המעמיד תולדות למטה מין בשאינו מינו הרי זה גורם הפך השלום כי הוא מערבב הכחות העליונים ומבטל אותן ועוקר אותן ממנויים. . השנים הנולדים בעולם ראשונה (קין והבל) היו כלאים, זה מצד הרוח הטובה וזה מצד הרוח הרעה ואנחנו נצטוינו להמשך אחר הרוח הקודש ולהתרחק מן הרע שהוא מצד רוח הטומאה על כן נאסר לנו הכלאים כי הוא חבור שני קצוות שהם שני הפכים. . אין חבורן עולה יפה. . נאסר לנו הבגדים. . לפי שהנולדים ראשונה קרבנם הי' צמר ופשתים זה הביא הצמר וזה הביא הפשתים³⁷ ולכך נאסר לנו חבור הצמר והפשתים יחדיו. . הלובש בגד זה מערבב הכחות העליונים³⁸. . ישראל הוזהרו מהחבור הזה שהם הפכים כדי להתרחק מרוח הטומאה ולהתקדש ברוח הקודש".

ויש לומר, שבאריכות לשונו מרמז לשני אופנים בביאור איסור כלאים, שהוא "חבור שני קצוות שהם שני הפכים. . אין חבורן עולה יפה":

א) ערבוב "רוח הטובה" עם "רוח הרעה"³⁹ (כמו קין והבל), "ואנחנו נצטוינו להמשך אחר הרוח הקודש ולהתרחק מן הרע שהוא מצד רוח הטומאה".

וכמ"ש אדמו"ר הצ"צ⁴⁰ (בביאור דברי הבחיי), "שעיקר איסור הכלאים מפני שעי"ז מחבר רוח הקדושה עם רוח הטומאה שהם הן מין בשאינו מינו", ועפ"ז מבאר⁴¹ הא דמצינו שבקדושה צ"ל דוקא "הרכבה ומזיגות המדות זב"ז", שאין בכך ענין של כלאים, כי בקדושה "הכל אחדות. . הכל הוא מין א' הביטול וההכנעה אליו ית'. . עיקר מין בשאינו מינו זהו הקדושה עם הקליפות שהקדושה הוא ביטול אליו ית' והקליפות הם יש ודבר נפרד".

ב) עצם ערבוב שני סוגי כוחות העליונים הוא היפך הרצון⁴², וע"ד מ"ש הבחיי לפנ"ז (מהרמב"ן⁴³) בטעם איסור כלאים ע"ד הפשט, "כי כן יסד המלך יתעלה במעשה בראשית שיהי' כל אחד ואחד למינהו, ומי שהוא מרביע או מרכיב שני מינין הרי הוא משנה ומכחיש מעשה בראשית שכתוב שם "למינהו"⁴⁴ והוא עושה הפך ה' שרצה להבדיל בין המינין" — עד"ז הוא בסוד איסור כלאים, שהוא "מערבב הכחות העליונים", דעצם ערבוב שני סוגי כחות עליונים הוא היפך הרצון, וכמבואר בספרים⁴⁵, דצמר ופשתים (ועד"ז שור וחמור) הם כנגד חסד וגבורה שהן מדות הפכיות, ולכן אין חבורן עולה יפה.

ולפי ביאור זה צריך לומר, דהא דמצינו שבקדושה ישנה "הרכבה ומזיגות המדות זב"ז", אין זה כענין הכלאים, כי גדר הכלאים הוא כאשר מבטלים את