151
איש אחד נחנו44, וסדר לידתם מצד האם מורה על ההתחלקות שלהם.
והם שני אופנים שצ"ל בהתאחדות דבנ"י ודהשבטים, בכדי שיוכלו לעלות "לפני ה'": אופן הא' "כתולדותם — כסדר שנולדו", שיורגש האחדות שלהם כפי שהוא מצד שרשם באבינו יעקב, ואופן הב' כפי סדר לידתן מצד האמהות, שהאחדות תודגש גם במקום ההתחלקות שלהם.
ומעלה בכ"א מהם:
באופן הא', היינו האחדות מצד השורש, ה"ה אחדות נעלית יותר, שהרי מצד שרשם אין שום התחלקות, משא"כ האחדות כפי שהיא לפי סדר לידתם מצד האמהות — יש בה נתינת מקום להתחלקות.
אבל לאידך, הרי מטעם זה גופא שהאחדות מצד האב הוא ע"י הרגשת שרשם, נמצא, שרק בשרשם הם מאוחדים, אבל במקומם ה"ה מחולקים ומובדלים זמ"ז (וכנ"ל שלפרש"י מתקיים ה"כתולדותם", "כסדר שנולדו", בכל אבן בפ"ע);
וזהו החידוש באופן הב' — שגם במקום ההתחלקות ממשיכים ופועלים אחדות.
וזהו מה שבאופן הב' — שיטת הרמב"ם — דוקא מודגש, שגם כמו שהם על שתי אבנים נפרדות, נעשים אחדות ממש, כאילו הם אבן אחת, שנקראים יחד — שגם במקום ההתחלקות45 פועלים וממשיכים האחדות דבנ"י46.
ה. והנה אחדות זו דשבטי ישראל ביניהם קשורה עם אחדותם עם הקב"ה. ולפי זה מובן, שגם ב' האופנים הנ"ל באחדות דבנ"י יש דוגמתם באחדות דאלקות.
ויש לבאר זה ע"פ מ"ש בספרים47 לגבי שמות בנ"י שעל כתפות האפוד, דכ"ה אותיות שבכל אבן הן כנגד כ"ה אותיות דשמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, כ"ה אותיות דשחרית וכ"ה דערבית, ועוד פירוש48, דמ"ש "ששה משמותם על" הוא "ר"ת שמע, שאמרו שמע ישראל"49, והיינו דכ"ה אותיות שעל כתף הימיני הוא לנגד שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, וכ"ה אותיות שעל כתף שמאלי הוא ששה של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (שבכל אחד מהם יש ו' תיבות וכ"ה אותיות50), וכדאיתא בגמרא51 שאמרו השבטים "כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד".
והחילוק בין שני הביאורים: ק"ש של שחרית ושל ערבית שניהם תוכנם — יחודא עילאה, שהוא היחוד כפי שהוא מצד למעלה, ואילו "ברוך שם" מורה על
הערות
- 44. מקץ מב, יא.
- 45. ראה לקו"ש ח"ד (ע' 1141 ואילך) לענין ב' הלשונות בלקו"ת נצבים שם "לאחדים כאחד". ושם, שזוהי המעלה ב"לאחדים" על "כאחד". וראה לקו"ש ח"ט ע' 159 ואילך. חי"ח ע' 115 ואילך. חכ"ג ע' 55 ואילך. וש"נ.
- 46. ראה בארוכה אוה"ת פרשתנו (ע' א'תרמו ואילך, ע' א' תרנו, א'תרסה ואילך) — בהחילוק בין אבני החושן ואבני האפוד, דאף שרק אבני החושן הם י"ב משא"כ אבני האפוד, הרי דוקא שם יש התכללות גמורה. עיי"ש בארוכה. והרי לדעת הרמב"ם ההתכללות דאבני האפוד שייכת לאבני החושן, כנ"ל ס"ג. וראה בהנסמן בהערה שלפנ"ז, שאמיתית ההתכללות והאחדות היא כשנמשכת במקום ההתחלקות.
- 47. ש"ך עה"ת פרשתנו עה"פ.
- 48. ש"ך ואלשיך כאן כח, ט.
- 49. בעה"ט עה"פ כאן.
- 50. אלשיך עה"פ. [ושם, דכ"ה אותיות שבברוך שם כו' הוא עם הכולל כמו שב"ששה הנותרים" הם כ"ה אותיות, "שהיו ממלאים ביוד אחר המ"ם" (בנימין)]. וראה אוה"ת פרשתנו שם ריש ע' א'תרפג.
- 51. פסחים נו, א.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.