110

ב) לקמן בפ' תשא¹² פירש רש"י עוד פעם "חודש האביב" — "חודש הביכור, שהתבואה מתבכרת בבישולה", וצ"ע: אפילו את"ל שלאחרי הפסק פרשיות הוצרך רש"י לפרש עוד פעם (בקיצור) הפירוש ד"אביב", מדוע נקט דוקא לשונות אלו, שאינו מודגש בהם כ"כ הקשר לתיבת "אביב", ומדוע לא כתב "שהתבואה מתמלאת בו באבי'", וכן למה הוסיף בהתחלת פירושו תיבת "חודש (הביכור)" שנאמרה בכתוב?

ב. ויש לומר הביאור בכל זה:

לפי פשוטו של מקרא, פירוש "חודש האביב" הוא — שם החודש, והרי דרכו של רש"י בפירושו על התורה, שבדרך כלל¹³ אינו מבאר פירוש השמות¹⁴. ואפילו את"ל שיש שייכות¹⁵ בין תוכן השם לדבר הנקרא בו, הרי כאן מובנת השייכות בפשטות, שהרי חודש זה הוא "ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה"¹⁶, ולכן נקרא "חודש האביב", ד"אביב" הוא "לשון אב", שהוא אב¹⁷ וראש לחדשים.

אבל בפרשתנו הוצרך רש"י לתרץ קושיא המתעוררת בכתובים אלה:

בכתובים אלה מדובר אודות "שלש רגלים"¹⁸, אבל קביעת הרגלים בפרשה זו קשורה עם תבואת השדה, "חג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה, וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה"¹⁹. [והטעם מובן בפשטות, כי האזהרה על הרגלים בפרשתנו היא בשייכות לענין שביעית, כפרש"י עה"פ²⁰ "שלש פעמים גו'" — "לפי שהענין מדבר בשביעית הוצרך לומר שלא יתעקרו שלש רגלים ממקומן". ולכן מדייק הכתוב שהרגלים שייכים לתבואת השדה שמשום זה היתה קס"ד שזהו רק בשש שנים ש"תזרע את ארצך ואספת את תבואתה", משא"כ ב"השביעית (שאז) תשמטנה ונטשתה"²¹, יתעקרו שלש רגלים, ולכן הוצרך לומר שלא יתעקרו כו'].

ועפ"ז אינו מובן, הרי כ"ז ניחא בשבועות וסוכות, שכל עיקרם הוא בשייכות לתבואה, "חג הקציר" ו"חג האסיף", אבל מה ענין חודש האביב לתבואת השדה, ומהי השייכות והקס"ד בנוגע לחג המצות?

ולכן מפרש רש"י ש"חודש האביב" כאן הוא לא סתם שם חודש (כבפ' בא), אלא גם הוא שייך לתבואת השדה, "שהתבואה מתמלאת [בו] באבי'", ונמצא שגם זמן חג המצות שייך לתבואה.

אבל אין רש"י מסתפק בזה, דקשה לי', דכיון שעיקר החגים הקשורים עם תבואת השדה הם חג הקציר וחג האסיף, שרק הם נקראים בשם זה, הי' הכתוב צריך להקדים חג הקציר וחג האסיף לפני חג המצות שהוא רק "במועד חודש האביב", ולכן מוסיף רש"י "באביב לשון אב בכור וראשון