50

מותו ית', וכלשון הכתוב "אני יוצא", אני ממש, עצמותו ומהותו ית', שלמעלה מכל סדר השתלשלות.

וזהו גם הטעם הפנימי לכך שהכאת המצרים היתה בדרך ממילא, "ומת כל בכור גו'", ע"ד המבואר⁴⁰ בענין "הוא צוה ונבראו"⁴¹, לשון נפעל, כי מצד בחי' המקיף בא הכל לא בדרך פעולה ("ברא") אלא כמו בדרך ממילא ("נבראו"), וכן בנדו"ד, דכיון שמכת בכורות היתה מהקב"ה בכבודו ובעצמו, לכן היתה באופן של "ומת כל בכור".

ומטעם זה — "בהעברה אחת. . כולן לוקין", בדרך "העברה" בלי התחלקות (כנ"ל בארוכה), כי הקב"ה בכבודו ובעצמו, הרי שווה ומשווה קטן וגדול.

אמנם כ"ז הוא בנוגע לאומות העולם, משא"כ בנוגע לבנ"י הרי ידוע, שגם מצד בחי' המקיף, החיבה היא לבנ"י, ואדרבה, דוקא בזה מתגלה אמיתית חיבתם של ישראל. וכמבואר⁴² בענין "הלא⁴³ אח עשו ליעקב גו' ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי", דגם מצד בחי' המקיף, ששם "כחשיכה כאורה"⁴⁴ ובמילא "אח עשו ליעקב", מ"מ, "ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי". שזהו ענין בחירת הקב"ה בבנ"י לא מצד טעם, דאף שלכאורה מדובר בבחינה ששם לא ניכרת מעלתם של ישראל לגבי עשו (כי "כחשיכה כאורה"), מ"מ, "ואוהב את יעקב" דוקא.

ומצד חיבה זו "הניח⁴⁵ הקב"ה את העליונים ואת התחתונים. . בחר בישראל עמו והוציאם ממצרים ערות הארץ⁴⁶ מקום הזוהמא והטומאה לא ע"י מלאך⁴⁷. . אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו ירד לשם כמ"ש וארד להצילו וגו'", והיינו דחיבה זו של הקב"ה לבנ"י גרמה לכך שהקב"ה ירד ויצמצם את עצמו בעניני בני ישראל, עד להשגיח עליהם בהשגחה פרטית ולהצילם.

וזהו מ"ש "אני יוצא בתוך מצרים", שזוהי "יציאת" הקב"ה ממקומו ("הניח הקב"ה את העליונים") וירידתו "בתוך מצרים", וכ"ז כדי להציל את ישראל.

ז. והנה, ענין זה, שירידה זו של הקב"ה להציל את ישראל, היא מחמת האהבה של הקב"ה לבנ"י (מצד פנימיות המקיף), בא לידי ביטוי גם בפרטי הנס ד"ופסחתי עליהם", וכהובא בפרש"י⁴⁸ דגם כ"שהי' ישראל בביתו של מצרי שומע אני ילקה כמותו ת"ל ולא יהי' בכם נגף", דלכאורה צע"ק, מהי הקס"ד שבשביל שהי' איש ישראל בבית מצרי "ילקה כמותו"⁴⁹?

אך הענין הוא, דמזה גופא שאיש ישראל זה נמצא בבית מצרי בלילה זה, מובן פחיתות מצבו הרוחני. לאחרי כל מה שעשו להם המצרים, ולאחרי כל המכות שקבלו המצרים, הנה איש זה עדיין בביתו של איש מצרי, ואימתי — בלילה זה שנצטווה להקריב הקרבן פסח (בשביל הצלתו), והוזהר "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר"¹⁶!