238

גלות בו יש חיות אלקות ניצוץ מי"ס דעשי' שבתוכו י"ס דיצירה שבתוכו וכו'). וביתר ביאור כתב בד"ה פדה בשלום העת"ר¹ וז"ל: מ"ש בסש"ב דגקה"ט אין בהם טוב כלל אין הכוונה שאין בהם שום ניצוץ כלל שהרי א"א להיות קיום שום דבר בלי איזה ניצוץ טוב (הגם שקיומם הוא מהמקיף מ"מ בהכרח שיהי' בהם איזה ניצוץ וכו') רק שהניצוץ הוא שנתרחק ונחשך כ"כ עד שהוא כמו רע וכו' והיינו שאין בהם שום הרגש אלקי כלל וכלל וכו', עכ"ל. וכ"ה ג"כ בד"ה נר חנוכה עת"ר ובד"ה ויגדלו הנערים רס"ה כ' "דהטוב נעשה רע ע"ד חתיכה נעשה נבילה"^*.

ועיין סש"ב פכ"ד ובאגה"ק סכ"ה ויעויין בקונטרס ומעין מאמר ד' שביאר שם דברי סש"ב פכ"ד ובהעתיק הל' שבסש"ב "ואע"ג דאיהו לא חזי" הוסיף התיבות "כלומר בלי הרגשתם". ועיין ג"כ בתו"א ד"ה ראה ריח בני שיש חיות בדרך מקיף — שאינם מרגישים — ובדרך פנימי שנבלע בהם וענין הבליעה נתבאר בד"ה פתח אלי' תש"ב.

ויש להאריך בכ"ז אבל כיון שממהרים במענה לא רציתי לעכב המכתב. .

בד"ה וכל בניך ס"ג² דלע"ל אף עכו"ם יתבררו כי יהי' ואת רוה"ט אעביר כו'.

(ממכתב כ"ט מנ"א תש"ג)

סוף המילואים^* (שבראש הס') ע"ד מרז"ל^** (הובא ברמב"ן בראשית ב, ט) ג' אמרו אמת ואבדו מן העולם. שבכמה דפוסי הרמב"ן הגירסא "ואלו הן נחש ומרגלים ודואג האדומי הבארותי" ובפרקי רבנו הקדוש מונה "מרגלים ודואג ובני רמון הבארותי" — והקשו: 1) צ"ל דהרמב"ן דקחשיב נחש — פליג אגרסתנו בפרקי רבה"ק. 2) הבארותי אצל דואג — מאי קא בעי.

ולדידי קושיא אלימתא מכ"ז על גירסתנו בפרקי רבה"ק — 1) בני רמון הבארותי לא אבדו מן העולם (ובפרט — מעוה"ב) מפני האמירה שלהם (ראה ש"ב, ד). 2) באם נמנה את בני רמון — מוכרח למנות גם את המגיד לדוד הנה מת שאול, ואדרבה כש"כ וק"ו — וכדברי דוד בזה (ש"ב ד ייא). ועכצ"ל שאין בני רמון נמנים. אלא שצ"ע איך נשתרבב הטעות.