275

ואילך ובמפרשים שם, ואם להקס"ד דכת"ר שיש להם גוף אלא שבאופן נעלה יותר, הרי אינו מוכרח כלל מ"ש שם בהלכה ה' עיי"ש ובמורה נבוכים חלק ב' פרק ג'. וכבר העיר בצפנת פענח לירושלמי פ"ב דחגיגה הלכה ד'. . .

(ממכתב י"ט אלול, תשט"ו)

... במה שהעיר דבכמה מקומות מבואר שהגוף קטן מהכיל את עצם הנשמה, ובמקום אחר מבואר דבאור הנשמה אין בו שינוי מקטנות לגדלות ונפש של תינוק יכול להחיות גופו של עוג מלך הבשן.

הנה לא קשיא, וכמבואר במאמר כי עמך מקו"ח ת"ש גופא דבאור אין בו שינוי, משא"כ כשמדברים מהתלבשות העצם, לכן אין הגוף יכול להכיל.

(ממכתב ז' אדר, תשי"ג)

חתנו. . . מסר לי שאלותיו. ובמענה עליהם:

א) אי' המקום מרז"ל^* שהובא ברמב"ן עה"ת בראשית ב, ט שלשה אמרו אמת ואבדו מן העולם ואלו הן נחש מרגלים ודואג האדומי.

כנראה מקורו הוא במדרש פרקי רבנו הקדוש פרק השלשה אות מז אלא שגירסת הרמב"ן שונה מגרסתנו אנו כי בהוצאה שראיתי אני (בסו"ס כלבו. באוצר המדרשים לאייזענשטיין) הלשון הוא: ג' שאמרו אמת ואבדו מן העוה"ז ומן העוה"ב ואלו הן מרגלים דואג ובני רמון הבארותי.

ולהעיר א) מרז"ל זה מביאו ג"כ אדה"ז במכתבו מג' נצבים תקעא (נדפס בבית רבי פ"כ^**) אבל א"א לברר גירסתו כי אינו מונה אלא השייך לענינו והוא דואג. ב) אין להקשות על מרז"ל זה ממ"ש בב"ר פי"ט דהנחש אמר שקר דהא והא איתנהו שנטרד מן העולם ע"י אמרו אמת אבל כדי שהסתתו תתקבל אצל חוה אמר ג"כ דברי שקר, ועייג"כ תורה אור ותו"ח ד"ה והנחש הי' ערום. . .

שוב מצאתי מרז"ל ג' אמרו כו' במחו"ו בקטע הכת"י שנדפס בסו"ס מנוה"מ לר"י אלנקוה (ח"ד ע' 568) וז"ל: ג' שהודו האמת ועברו מן העוה"ז והעוה"ב ואלו הן דואג האדומי ובני רמון הבארותי והמרגלים, ר' מאיר אומר אף בן איש גר עמלקי.