186
וזהו גם הטעם שאמר "וטבוח טבח והכן", שמכין עבורם סעודה מיוחדת, שזהו אות לחיבה יתירה.
ויש להוסיף עוד: נוסף על ההנהגה באופן של קירוב, מצינו שיוסף עשה כמה דברים שאחיו יחשדו שהוא יודע מי הם. וכמו זה שהושיב אותם לפניו "הבכור כבכורתו גו'"61 (ומנאם לסדר תולדותם, כפרש"י) עד ש"ויתמהו האנשים איש אל רעהו"61.
וזהו גם הטעם לאמירת "וטבוח טבח והכן", שהדגיש ענין של "וטבוח": ענין הטביחה כהכנה לאכילה היא הנהגה חשובה שיש בה פרטים שתהי' שחיטה יפה, משא"כ בב"נ שאין מקום להדגיש הטביחה כשלעצמה, כי אינה אלא הכנה להאכילה.
וזו היתה כוונת יוסף באמרו "וטבוח טבח והכן", שנקט לשון כזו לרמז להם51 שהוא יודע מהנוהג בבית יעקב שיש צורך להזהיר במיוחד על אופן טביחת הבהמה.
ח. וע"ד המוסר יש לומר, שבזה גופא שהכתוב מדגיש "וטבוח טבח והכן" — שלפרש"י הכין עבור אחיו בשר נחירה — בא ללמדנו את הדרך הרצוי' בההשתדלות בהכנסת אורחים:
הכנסת אורחים כדבעי היא שהמארח טורח בכל כחו לספק לאורחיו את כל צרכיהם. וגם אם ספק אצלו אם יטלו את חלקם מכל מה שהכין להם — מ"מ מספק להם כל טוב בהרחבה.
ועוד זאת — שאין לו לערב החומרות שלו בהשתדלותו בהכנסת אורחים, אם עי"ז יוגרע מטיב צרכיהם61.
ויתירה מזו: יתכן שאורחיו יחמירו ע"ע כמותו, אבל אין ענינו להכריחם ע"ז כ"א להכין סעודה בהרחבה, והבחירה בידם אם להחמיר על עצמם ועד כמה.
וע"י הוספה באהבת ישראל מבטלים סיבת הגלות62, ובאה הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.
(משיחת ש"פ מקץ תשכ"ח)
הערות
- 61. שם, לג. — וראה גם רש"י שם, ז.
- 51. ועפ"ז צ"ל שהשבטים שמעו (והבינו) דברי יוסף (לאשר על ביתו) "וטבוח טבח והכן" (והרי עמדו אז לפניו — שם, טו). ומ"ש אח"כ (שם, כה) "כי שמעו כי שם יאכלו לחם", אין הכוונה שרק אז שמעו זה (ראה תיב"ע שם), אלא זהו טעם על הכנת המנחה אז, כיון ש"שמעו (מכבר) כי שם יאכלו לחם".
- 61. ראה גם לקו"ש ח"ה ע' 148. שם ע' 193.
- 62. ראה יומא ט, ב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.