129

לפניו

— כי ב"אור" גופא יש שני אופנים: אור היום, דהיינו התגלות אלקית שיכולה להתקבל אצל האדם באופן שנשאר במציאות; ואור עליון יותר, אור סתום, הנקרא בשם "חושך"³⁸ כי הוא למעלה מתפיסת האדם, וכאשר מדריגה זו מתגלה ה"ה פועלת על האדם שיתבטל ממציאותו³⁹;

וזהו ש"בקדשים לילה הולך אחר היום", שההתחלה היא בענין האור הגלוי, ואח"כ מגיעים לאור נעלה יותר, אור סתום, שלמעלה מגדר נבראים.

משא"כ ב"מעשה בראשית היום הולך אחר הלילה", וכסדר "ברייתו של עולם. . ויהי ערב (ואח"כ) ויהי בוקר", "ברישא חשוכא והדר נהורא"⁴⁰ — כי מטרת עבודה זו היא הפעולה בעולם, ולכן התחלת העבודה היא מ"לילה", כי בתחילת העבודה העולם הוא במצב של "חושך", עולם מלשון העלם⁴¹, שאין הקדושה נראית ונגלית בו; וע"י עבודת האדם באים מ"לילה" ל"יום", שמאירים את החושך, עד שמהפכים את החושך עצמו לאור.

ה. ומזה יובן גם בנוגע לענין התפלה, שיש בו שני סדרים אלו:

בעבודת התפלה ישנם⁴²: היגיעה לגלות אור נשמתו, ע"י התעוררות אהבת ה' ויראתו בלבו (וזוהי ה"עבודה שבלב" שבתפלה); ואח"כ ישנו הדיבור דתפלה, שאין כוונת הלב מספיקה, אלא צריך לבטא את תיבות התפלה בשפתים הגשמיים⁴³, וכמבואר בארוכה בספר התניא⁴⁴, שזהו לפי שתכלית התפלה היא לזכך את הגוף והנפש הבהמית שבאדם, שלזה צריכים (גם) הדיבור דתפלה.

והם שני הסדרים שבג' התפלות:

בענין דביקות הנשמה באלקות, הרי התחלת עבודת היום היא בתפילת שחרית, יום ואור; והסיום ושלימות דדביקות זו הם בתפילת ערבית, שאז מגיע האדם לאור הסתום שלמעלה מגדר הנבראים, הפועל בו מצב של ביטול מוחלט להקב"ה.

[ונמצא, שמצד גדר זה שבתפילה, תפילת ערבית היא למעלה מתפילת שחרית ומנחה⁴⁵; וזה מתאים עם הא דדוקא יעקב אבינו תיקן תפילת ערבית, כי יעקב הוא בחיר שבאבות⁴⁶].

אבל להלכה נקטינן (כנ"ל), שסדר ג' התפלות הוא ערבית שחרית ומנחה, כי תכלית הכוונה של בריאת העולם וירידת הנשמה למטה היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים דוקא, כמבואר בארוכה בספר התניא⁴⁷, דהיינו בעוה"ז הגשמי שהוא "תחתון. . שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו ית' וחושך כפול ומכופל",