123

רות פעלה ש"פנה הודה. . זיוה. . הדרה", שהרי רות דבקה בחמותה (למרות שהיתה בתו של מלך³⁰) והלכה להתגייר³¹, ודבר זה השפיע על אנשי המקום, ולכן ע"י יציאתה של נעמי עם רות³¹ "פנה הודה וזיוה והדרה".

[אבל בפירושו ברות, שפשטות הכתוב "ותצא מן המקום" קאי על נעמי, אין לומר בנוגע אלי' "הוא הודה כו'" (באופן הפועל יראה וביטול על אנשי המקום)³², שהרי יציאתה מא"י ביחד עם בעלה לא הי' דבר רצוי, והיתה הנהגה היפך יראת השם. אלא שמ"מ שייך לומר שזכות מעשי' הטובים הגינה וגרמה להשפעת ברכה במקום, באופן שביציאתה פנה זיוה הדרה ושבחה של העיר].

ז. מיינה של תורה³³ שבפירוש רש"י:

ידוע מ"ש באור החיים³⁴ שהכתוב "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" הוא רמז על ירידת הנשמה בגוף³⁵, ד"באר שבע" קאי על שורש הנשמה למעלה, ו"חרן" קאי על עולם הזה ("חרן" ע"ש "חרון אף של מקום (בעולם)"³⁶). ודוקא ע"י ירידת הנשמה בגוף, "וילך חרנה", הרי היא מתעלית למעלה יותר מכפי שהיתה לפני ירידתה³⁷, כהכלל "ירידה צורך עלי'".

ומרמז רש"י בפירושו על "ויצא יעקב מבאר שבע"³⁸ ענין נוסף בזה — "לא הי' צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה ולמה הזכיר יציאתו (מבאר שבע)"³⁸, כלומר: עיקר החידוש בירידת הנשמה הוא בזה ש"וילך חרנה", הליכת הנשמה למקום של "חרון אף של מקום", שיש שם העלמות והסתרים על קיום התורה והמצות, ואעפ"כ מתגברת היא על כל העלמות והסתרים אלו ועוסקת בתורה ובמצות, ויתירה מזו, שהיא פועלת בירור נה"ב והגוף וחלקו בעולם ועושה דירה לו ית' בתחתונים³⁷ — וא"כ יש מקום להקשות למה מזכיר הכתוב כאן גם יציאתו מבאר שבע (שלא זהו עיקר הנסיון של הנשמה, ובמילא מובן שלא בגלל זה היא העלי' שלה)³⁹.

וע"ז מתרץ רש"י — "מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם", די"ל הרמז בזה לענין ירידת הנשמה למטה, שעצם ה"יציאה" ממצב של דביקות בהקב"ה (שבו הייתה קודם ירידתה למטה) "עושה רושם" למעליותא ופעולה גדולה.