57
ותחתון, לא שייך לומר שלגבי' קיימת גזירה בין עליונים ותחתונים.
ובסגנון תורת החסידות, הרי עצמותו ית' נמצא בעליונים ותחתונים בלי שום חילוק כלל, וכשם שלא שייך לומר בזה חילוק במקום, כך לא שייך חילוק בזמן דקודם מ"ת ולאחרי מ"ת. וזה שמבואר במדרש דהחידוש דמ"ת הוא ביטול הגזירה בין עליונים ותחתונים, הוא ביחס ומצד הגדרים ד"עליונים" ו"תחתונים", שבעליונים ותחתונים גופא ניתן הכח לחברם במ"ת, על ידי התורה ומצות דבני ישראל.
ועפ"ז מובן בנוגע לבנ"י, דזה שבמ"ת חלה עליהם קדושה מיוחדת, הוא מצד דרגת ה"גילוי" של נשמות ישראל, כי מצד עצם הנשמה, זה שעצם הנשמה מיוחדת בו יתברך באופן שהם דבר א' כביכול, לא שייך לחלק בין לפני מ"ת ולאחר מ"ת, דכשם שלגבי עצמותו ית' אינו שייך כל גדר הגזירה, כן הוא לגבי העצמות דבנ"י.
והחידוש דמ"ת הוא בדרגת הגילוי, שענין זה, כמו שהוא לאמיתתו מצד העצם של בנ"י, יורגש בכחות האדם כפי שהם מלובשים בגוף בעולם הזה.
ג. ועפ"ז מובן הא דענין המס"נ של בנ"י לאחר מ"ת היא ירושה לנו מאבותינו, כי אברהם אבינו (והאבות בכלל) מורה על בחי' העצם דבנ"י43, שמצד זה ליתא לכל הגדרים דעליון ותחתון, ומבחי' זו בא כח המסירת נפש44.
אמנם במ"ת נתחדש, שבחי' זו דמס"נ נמשכת גם בגדר הגילויים, דעליונים ותחתונים.
ויש לומר, שהם שני הגדרים בענין המסירת נפש:
א) מסירת נפש כמו שהיא ע"פ גדרי התורה שהיא בג'45 העבירות שבהן נצטוינו "יהרג ואל יעבור";
ב) מסירת נפש בכלל ובכל עניניו שתמיד עומד מוכן למסור נפשו להקב"ה גם כשאינו מחוייב בזה ע"פ דין התורה46, ויתירה מזה, גם כשע"פ תורה יש בזה שאלות וספיקות האם מותר למסור נפשו47 — שמס"נ זו היא מצד דרגת ישראל שלמעלה מהתורה48, וכמרז"ל49 מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, גם למחשבת התורה.
וזהו שלדעת ר"נ בר יצחק למדים מילה בשבת מהכתובים בפ' מילה דאברהם, כי מדובר בגדר זה שבמילה50
הערות
- 43. ראה לקו"ש ח"ל ע' 58 ואילך.
- 44. ראה סה"מ תרע"ח ותפר"ח שם.
- 45. או גם בשאר מצוות כשהוא בפרהסיא או בשעת הגזירה — ראה בכ"ז רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ה. טושו"ע יו"ד סי' קנז.
- 46. ראה כס"מ הל' יסוה"ת שם ה"ד. טיו"ד שם בריש הסימן ובנ"כ. שו"ע ורמ"א שם ס"א. ש"ך שם סק"א. ונ"כ השו"ע שם.
- 47. להעיר ממעשה פינחס דארז"ל (ירושלמי סנהדרין פ"ט ה"ז) שהי' "שלא ברצון חכמים". וראה לקו"ש חי"ח ע' 319 ואילך. וש"נ.
- 48. ראה סה"מ תרנ"ט ע' יג. סה"מ תש"ט ע' 121. וראה הערה שם.
- 49. ראה ב"ר פ"א, ד. תדבא"ר פי"ד.
- 50. ראה בארוכה בהנסמן לעיל הערה 28, שבחי' מילה היא מבחי' א"ק שאין אתעדל"ת מגעת שם כלל, והארתו מאירה בכל מקום, שלגבי' אצילות ועשי' שווין, וע"י העברת המונע והמנגד שהיא הערלה ממילא ומעצמו יאיר. וע"ש שזהו הטעם למילה בשמיני דוקא, בחי' שמיני שלמעלה מכל ס' השתלשלות. ועפ"ז מובן הטעם שרק מילה בזמנה דוחה שבת (ולא מילה שלא בזמנה), כי גילוי גדר זה שבמילה (שלמעלה מציוויי התורה) הוא בעיקר במילה בזמנה, שהיא ביום השמיני, ולא במילה שלא בזמנה. ובפרט במילה שלא בזמנה אצל גדול, שהיא קשורה עם "הסכמתו" למול א"ע, היינו לא ענין של מס"נ שלמעלה מטו"ד לגמרי, אלא התערבות של מציאותו, טו"ד ורגש כו' — ראה בארוכה לקו"ש ח"א ס"ע 19 ואילך. חכ"ה ע' 88 ואילך.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.