58

ב) ה"ברית" והקשר שבין הקב"ה וישראל מצד מהותם דישראל⁴⁶. וזהו הענין הכללי שבברית מילה, שנוסף על היותה מצוה פרטית (אחת מתרי"ג מצות התורה) הרי היא אות הברית השייכת לישראל. וכמפורש במאמר חז"ל⁴⁷ שמביא הרמב"ם (בהמשך ל"מאוסה היא הערלה כו'") "וכל⁴⁸ המפר בריתו של אברהם כו' אע"פ שיש בו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא" — כי הברית דמילה קדמה לברית דתורה ומעשים טובים, שקודם צ"ל⁴⁹ המציאות דישראל (והברית עמו), ואח"כ⁴⁹ שייך הברית דתורה⁵⁰.

[וי"ל שזוהי כוונת המדרש⁵¹ "אם אין אדם נמול אינו יכול ללמוד תורה שנאמר⁵² מגיד דבריו ליעקב למי שהוא מל כיעקב לא⁵² עשה כן לכל גוי משום שהם ערלים" — דברית מילה קדמה לתורה, כי תורה ומצות ניתנו לישראל דוקא ולא לאומות העולם, וישראל שייך לברית מילה].

ז. ובזה יש לבאר הטעם שלא זו בלבד שמצות מילה התחילה מאברהם אבינו, אלא עוד זאת — שמצות מילה שאנו מקיימים לאחרי מ"ת קשורה לאברהם ועד שנקראת "בריתו של אברהם אבינו":

"בריתו של אברהם אבינו" אינה כריתת ברית על קיום התורה ומצות, כי ענין התורה מתחיל מזמן מתן תורה, וכנ"ל מהרמב"ם שאין המצוות שלנו באות מהציוויים שלפני הדיבור; אלא ה"ברית" עם אברהם, "ביני וביניכם ובין זרעך אחריך", היא עם ישראל, דהתחלת עם ישראל היא מאברהם יצחק ויעקב⁵³, ומאז הותחלה ברית וקדושת ישראל

[לא מיבעי להדיעות⁵⁴ שהאבות יצאו מכלל ב"נ, אלא אפילו להדיעות⁵⁴ שלא יצאו מכלל ב"נ — ה"ז רק בנוגע לקיום המצות שלהם וכיו"ב, אבל מציאות עם ישראל התחילה מהאבות].

ונמצא, שאף שהמצות שלנו אינן קשורות להמצות שלפני הדיבור — מ"מ מציאות עם ישראל מתחילה מהאבות.

ומזה — שני הענינים שבמצות מילה: גוף המצוה והחובה של מצות מילה (כאחת מתרי"ג מצות) אינו שייך לציווי הקב"ה לאברהם, כי אם רק למצות