35

קשת בענן וראיתי' לזכור ברית עולם", אפשר לפרש, שהקשת בענן הוא ענין תמידי, אלא דכאשר יעלה במחשבה לפניו להביא חשך ואבדון לעולם, אזי תועיל ראיית הקשת ("וראיתי'"), שיזכור הקב"ה כביכול⁴⁰ את הברית עולם. משא"כ בפסוק "והי' בענני ענן גו'", שנאמר "ונראתה הקשת בענן" (ולא "וראיתי' גו'")].

והדרא קושיא לדוכתא — כיצד יתכן לומר, שבמשך כל הדורות (מלבד הדורות המועטים שלא נראתה הקשת בימיהם) הי' העולם במצב כזה שיש מחשבה לפניו ית' "להביא חושך ואבדון לעולם" (כמו דור המבול)?!

ו. ונראה לומר בזה — שע"פ פשוטו של מקרא, הגדר של עונש המבול שנשלל ע"י הבטחת הקב"ה, אינו רק שלילת הבאת מבול על כל הארץ כולה, אלא אפילו על חלק מן הארץ⁴¹ [והפירוש ב"ולא יכרת כל בשר"³⁴, "ולא יהי' עוד המים למבול לשחת כל בשר"⁴² — אין פירושו כל בשר ביחד⁴³ ("כל" במובן של כלל הדברים), אלא "כל בשר" היינו אף אחד מה"בשר"⁴³ ("כל" במובן "שום", כמו "לא תעשה כל מלאכה"⁴⁴, "וכל אדם לא יהי' באוהל מועד"⁴⁵, ועוד)].

דהנה[ednref_1_*] שונה עונש המבול משאר העונשים המסופרים בתורה, שאצל המבול נאמר⁴⁶ "וימח את כל היקום אשר על פני האדמה", שזה מורה על ענין של איבוד מוחלט, וסיבת הדבר מפורשת בכתוב, כי המבול לא בא רק לענוש את אנשי דור המבול, אלא מפני ש"וינחם⁴⁷ ה' כי עשה את האדם גו' ויאמר ה' אמחה את האדם גו' כי נחמתי כי עשיתים", כלומר, שהקב"ה התחרט כביכול על עצם בריאת האדם (ושאר הנבראים), ולכן בא למחות ולאבד את הבריאה אשר עשה.

דעונש זה הוא עונש מסוג מיוחד. דישנם עונשים חמורים, עד עונשים באופן של כליון, וגם באופן שנאבד לא רק מין המדבר אלא גם הבעלי חיים (כמו עונש עיר הנדחת⁴⁸), ועד שהארץ עצמה נשחתה, ע"ד הפיכת סדום ועמורה⁴⁹. אבל מ"מ כ"ז הוא רק דרך עונש, שאנשי המקום חטאו כ"כ בעיני ה', עד שנתחייבו כלי' למקום (ועד שיש צורך לאבד את מקום מגורם). אבל בכל זה לא נאמר אצלם לשון של "וימח"⁵⁰ ונחמה (חרטה) על עצם בריאתם, ע"ד שמצינו במבול.

וזהו גם הטעם לחילוק העיקרי בין המבול והפיכת סדום, דגבי הפיכת סדום