261
במענה למכתבו מכ"ה כסלו, נר ראשון דחנוכה ושואל,
א) להנאמר בקדיש "קדם אבוהון דבשמיא" בלשון נסתר, שלכאורה מוציא החזן א"ע וכן את הנוכחים מהנ"ל.
הכתוב "אבוהון", בא בהמשך להאמור מקודם לזה "דכל בית ישראל", שזהו כולל גם את הנוכחים והש"ץ. כן הנאמר בנוסח קדיש דרבנן "מן קדם אבוהון דבשמיא", בא בהמשך להתחלת הפסקא "על ישראל", ובכלל בחרו בלשון האמור (ככתוב בספר אבודרהם) מפני שכן הוא לשון חכמינו ז"ל (במשנה ר"ה סוף פרק ג' בכ"מ)...
(ממכתב כ"ז כסלו תשכ"ב)
להשאלה* ע"ד הפסק באמצע התפלה בתיבות טאַטע וכיו"ב — ראה נימוקי או"ח (להגה"צ וכו' ממונקאטש) לסק"א. אבל מובן דלא כל הרוצה ליטול את השם כו'.
(ממכתב שנת תשכ"ו)
... לכתבו במרז"ל מפני מה כו' לכוון בשם — (לכאורה מקומו שוח"ט סו"ס צא — ודלא כגירסתנו. וצ"ע) — עי' הפי' בשער הק"ש ד"ה איתא בספרי (בסידור אדה"ז) וכן בשרש מצות התפלה — לאדמו"ר הצ"צ — פ"ז.
(ממכתב כ"ב מנ"א תשכ"ב)
הערות
- *. ראה גם לקו"ש חי"ד ע' 225. המו"ל.
מצוטט ב־1 עמודים
- אגרות קודש ט'רכב לקו"ש חל"ד ע' 261
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.