209

לא נמצאו אצלם, "מה שלא עשו ישמעאל ועשו".

ה. ביאור הענין:

תוכנם של שלשת הענינים ד"תורתו ומלכותו ועולו" בפשטות הוא:

"תורתו" דהיינו (בכלל) לימוד התורה, הוא ענין השייך לשכל האדם. ולכן, גם ענין שמירת מצות התורה שבלשון "קבלת תורתו", אינו מדגיש קבלת גזירותיו של הקב"ה, אלא רק הוראות התורה שיש להן טעם בשכל.

כשאדם מקבל "מלכותו" של הקב"ה, נכלל בזה שיקבל גזירותיו, שהרי זהו ענין המלכות, שהעם מקבלים עליהם לשמוע אל המלך ולקבל גזירותיו, גם אם אינם יודעים או מבינים הטעם כו'.

אבל קבלת "עולו" הוא ענין עמוק יותר, שלא רק שמקבלים על עצמם לקיים את מצוות המלך, אלא שמשעבדים את מציאותם אליו, שתמיד מוטל עליהם עולו.

וזהו החידוש ב"עולו" על "מלכותו": קבלת מלכות (סתם) אינה שוללת חירות גמורה בחיים הפרטיים שלו, וכמו במלך בו"ד, ששליטתו וחוקיו אינם שייכים ל(כל) פרטי חיי האדם, אלא רק לדברים השייכים לחיי המדינה, המלכות או להמלך; משא"כ קבלת עול זהו כמו עבד אמתי²⁹ שהוא משועבד לאדונו באופן קבוע ותמידי, ביום ובלילה, ואין חייו שלו כי תמיד עול אדונו עליו.

והם שלשת הענינים שנתחדשו בבנ"י ע"י קבלת התורה: נוסף ע"ז שקבלו עליהם לקיים הוראות התורה, ועוד זאת — שקבלו עליהם מלכותו ית' (ואמרו נעשה קודם לנשמע³⁰), גם קבלו עליהם עולו של הקב"ה, "להיות משועבדים לי"³¹.

ועפ"ז מובן גם הקשר בין ג' ענינים אלה לג' האבות, אברהם יצחק ויעקב — כי כ"א מהאבות הי' מיוחד — ע"פ פשוטו של מקרא — בא' מג' מעלות אלו:

"תורתו" — מצינו במיוחד אצל יעקב אבינו, שעסק בתורה, כמ"ש³² "ויעקב איש תם יושב אהלים", "אהלו של שם ואהלו של עבר"³³ (ועד שבמעי אמו הי' יעקב "מפרכס לצאת" כשהיתה רבקה "עוברת על פתחי תורה של שם ועבר"³⁴);

"מלכותו" — הוא ממעלות אברהם אבינו, שעסק בפרסום מלכותו של הקב"ה בעולם, כמו שנאמר³⁵ "ויקרא שם בשם ה' אל עולם", וכפרש"י שם, שאברהם פעל שיהא נקרא שמו של הקב"ה "אלוקה לכל העולם", וכן פרש"י³⁶ שע"י אברהם נקרא הקב"ה "אלקי הארץ";

ו"עולו" — שענינו עול תמידי, עד שאין לאדם חירות לעצמו כלל — זה מכוון לעבודתו של יצחק, וכפרש"י³⁷ שע"י העקידה נעשה יצחק "עולה תמימה" (שהיא כליל לה') — ומשום כך לא הותר לו לצאת לחו"ל או לישא שפחה,