145

הערות

1. 1. יש אומרים אשר ע"פ המסורה חסר כתיב בתורה — וראה (ע"ז ט, אב) תנא תוספאה (ובערוך ע' ספר (הב') — הובא עה"ג שם, ע"א. וראה גם רש"י שם ובסוף הע') כשמעתיקים בתושבע"פ, ובכתיבת פי' הכתובים.
2. 2. וראה ראב"ע כאן.
3. 3. ראה ספרי דבי רב לספרי (ושם "כתב מהר"ח. . דל"ג לי'". אבל מסיים "דוחק גדול למחוק כל זה מהספרים"). זרע אברהם. מלבי"ם. צפע"נ (להרגצ'ובי) עה"ת. ועוד.
4. 4. ראה לקמן בפנים ריש סעיף ג. וש"נ.
5. 5. לז, ב.
6. 6. בס' בני יצחק (שאלוניקי, תקי"ז) פי' דלשיטת הספרי חיוב בכורים הוא מיד בבואם לארץ, ומש"נ "וירשתה וישבת בה" היינו כדרשת הספרי שלאח"ז — "עשה מצוה כו' שבשכרה תיכנס לארץ" (וע"ד קידושין שם בסוף העמוד), שעשיית מצוה זו (מיד) "היא הגורמת לך לרשת אותה וישבת בה" (וראה גם משמרת הקודש על פרש"י ריש פרשתנו). אבל פשטות ל' הספרי "כי תבוא. . שבשכרה תיכנס לארץ" משמע שהשכר הוא ביאת הארץ (ולא — ירושה וישיבה). ובפרט שמשנה מל' הספרי לעיל (פ' ראה יא, כט) "בשכר שתבוא ותירש" (כ"ה בספרי שלפנינו. וראה ספרי הוצאת פינקלשטיין שם). וראה השקו"ט במפרשי הספרי בפי' דרשת הספרי שלאח"ז "וירשתה וישבת בה, מה שתירש תכבש ותשב". וראה לקמן בפנים והערה 8.
7. 7. זית רענן על היל"ש כאן (וכ"פ בתולדות אדם לספרי כאן. ועוד). בפי' הב' תי' "מיד אחר ירושה וישיבה". וראה גם מלבי"ם כאן דשולל שא"צ להיות מנוחה (כבס"פ תצא). וראה ראב"ע כאן [ולהעיר מלשון הרמב"ן כאן "לאחר שכבשו וחלקו מיד כדברי רש"י" (אלא שכוונתו — קודם שנבחר הבית)] — אבל פשטות לשון הספרי לכאורה משמע "מיד" אחרי הביאה לארץ.
8. 8. שהרי העשי' בפועל היתה רק לאחרי שנכנסו לארץ (ראה גם ש"ך עה"ת כאן). וראה ספרי (הובא בהערה 6) לעיל פ' ראה (יא, כט) "אין והי' אלא מיד, כי יביאך קבל עליך מצוה האמורה בענין בשכר שתבוא ותירש". וראה מפרשים שם. [ובזית רענן כאן "בשכרה — פי' בשבילה", כלומר, עשו מצוה זו לאחרי ירושה וישיבה כי בשבילה אתם נכנסים לארץ].
9. 9. ועפ"ז מתורץ בפשטות מקור דרשה זו "אין והי' אלא מיד" — אף שבכ"מ לשון "והי'" הוא דוקא לאחר זמן, כמו "והי' בהניח גו'" (הסמוך, ס"פ תצא), "והי' באחרית הימים" (ישעי' ב, ב. ועוד) וכו' וכו' (וראה ספרי דבי רב כאן) — כי "והי'" הוא לשון שמחה (ב"ר פמ"ב, ג בסופו. וראה אוה"ח ואו"ת להה"מ ריש פרשתנו), ובנדו"ד (ביאת הארץ) החידוש ושייכת שמחה על ביאת מיד, כי ביאת הארץ בכלל — הובטחה מאז. אבל להעיר, שמתו"כ ויקרא (ה, ה. שם, כג), בהר (כה, כט) מוכח דלשון "והי'" כשלעצמו משמעו "מיד". וראה פי' הראב"ד ומלבי"ם ויקרא שם. ואכ"מ.