132

הערות

1. 20. כן יש לפרש בדרך ההלכה שבפרש"י, דדברי רש"י "בפועל הכתוב מדבר" אינם רק לשלול דעת איסי בן יהודה "בביאת כל אדם הכתוב מדבר" (כבאמרי שפר כאן) — אלא שזכות האכילה היא מצד עצם שם "פועל", כבפנים.
2. 21. אף שפשוט שאינו אוכל לפני התחלת המלאכה. ולהעיר מתוד"ה תבואת ב"מ פח, סע"א מתי מתחיל מקחו של הפועל, אם משעה שעושה מלאכתו או כשאוכל. ואכ"מ.
3. 22. עפ"ז יש לבאר ג"כ המשך פירוש רש"י בענין זה: א) על "ואל כליך לא תתן" פרש"י "מכאן שלא דברה תורה אלא בשעת הבציר בזמן שאתה נותן לכליו של בעל הבית אבל אם בא לעדור ולקשקש אינו אוכל" — דמזה שמדייק "מכאן שלא דברה כו'" משמע, שבא לשלול פירוש אחר ולחדש איזה דבר. וע"פ הנ"ל מובן, כי כיון שלפרש"י זכות אכילת הפועל באה מצד עצם שם פועל ("בפועל הכתוב מדבר"), יש מקום לומר שכן הוא בכל פועל, אלא שמהוספת הכתוב "ואל כליך לא תתן" (דלכאורה מיותרים תיבות אלו — דמהיכא קס"ד שהותר לו) למדין שמדובר בפועל מיוחד — "מכאן שלא דברה כו' אלא בשעת הבציר כו'". ב) "כנפשך" פרש"י "כמה שתרצה" (אף שבגמ' (ב"מ פז, סע"ב. שם צב, א. וראה גם ספרי עה"פ כאן) מצינו עוד פירושים בתיבה זו[ednref_53_*]) — דכיון ש(לדעת רש"י) אוכל מצד עצם שם "פועל", אין הגבלה באכילתו, וכל זמן שהוא "פועל" אוכל "כמה שתרצה".
4. 23. שמו"ר פ"ל, ט. וראה ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג. ויק"ר פל"ה, ג. ועוד.
5. 24. ראה אבות פ"ב מי"דטז. תו"כ (ורש"י) בחוקותי כו, ט. וראה בארוכה הדרן על (משניות) מס' אבות (לקו"ש חי"ז ע' 387 ואילך. ביאורים לפרקי אבות בסופו). לקו"ש חכ"ט ע' 138 ואילך (ושם נת' באו"א מהמבואר לקמן בפנים). וראה ש"ך עה"ת פרשתנו עה"פ בפי' כי תבוא בכרם רעך.
6. 25. פאה רפ"א. [edn_53_*] ובפשטות י"ל, כי רש"י מפרש פשש"מ, ובפשוטו של מקרא כבר ידענו ד"נפש" הוא (גם) מלשון רצון, כמו שפירש רש"י לעיל (ח"ש כג, ח) "נפשכם — רצונכם", ולכן פירש "כמה שתרצה".