ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לד שופטים שיחה א102

102

ה. ע"פ כהנ"ל יש לבאר סוגיית הגמ' במס' סנהדרין³⁰:

(ואלה המשפטים) אשר תשים³¹ אשר תלמדם מיבעי' לי' (אלא). . אלו כלי הדיינין, רב הונא כי הוה נפק לדינא אמר הכי אפיקו לי מאני חנותאי מקל ורצועה ושופרא (לשמתא ונידוי. רש"י) וסנדלא (לחליצה. רש"י), ואצוה את שופטיכם בעת ההיא²⁶ אמר ר' יוחנן כנגד מקל ורצועה תהא זריז (שיהו מטילין אימה על הציבור לשם שמים. רש"י).

וצריך ביאור — למה הזכיר ר' יוחנן רק "מקל ורצועה" והשמיט שאר כלי הדיינים שנזכרו לפנ"ז — "שופרא וסנדלא"?

בנוגע ל"סנדלא" שהוא לחליצה יש לתרץ, כי אינו שייך להטלת אימה על הציבור — אבל אינו מובן למה השמיט "שופרא"³².

וע"פ משנת"ל (בביאור שיטת רש"י עה"ת) יש לומר, דב' המימרות בגמ' איירי בשני ענינים שונים:

הפירוש ב"כלי הדיינין", היינו הכלים הנצרכים לפעולות ב"ד: סנדל לחליצה — בב"ד דוקא, (ובפרש"י בש"ס שם) "רצועה, למלקות. מקל, למכת מרדות כו'³³. שופר, לשמתא ונידוי";

משא"כ הא ד"כנגד מקל ורצועה תהא זריז", הכוונה להשוטרים³⁴, שענינם להטיל אימה על הציבור (בל' רש"י פרשתנו — "הרודין את העם. . במקל וברצועה. . עד שיקבל עליו את דין השופט"), ולכן לא נקט כאן "שופר" לנידוי ושמתא, שאינם פעולות השוטרים, אלא דהדיינים.

[ועד"ז היא גם דעת הרמב"ם, שענינם של ה"שוטרים" (דפרשתנו) הוא שהעם יקבלו עליהם את הדין, וז"ל³⁵: "שוטרים אלו בעלי מקל ורצועה והם עומדים לפני הדיינין המסבבים בשווקים וברחובות ועל החנויות לתקן השערים כו' ולהכות (נ"א ולתקן) כל מעוות. . וכל שיראו בו עוות דבר מביאין אותו לב"ד ודנין אותו כפי רשעו" — הרי שהשוטרים האלה אינם אלו המבצעים את פסק השופטים, אלא הם "בעלי מקל ורצועה³⁶. . המסבבין בשווקים וברחובות"

הערות

30. ז, ב.
31. ר"פ משפטים.
26. א, טז.
32. ראה עיון יעקב לע"י סנהדרין שם. ולהעיר מב"ח לטוחו"מ ס"א (ד"ה בעלי מקל) בטעם מ"ש רב האי גאון (הובא בטור שם) ש"ב"ד צריך שיהא לו מזומן. . מקל לרדות בו ורצועה להלקות בו ושופר לנדות בו" — ד"פשיטא דבכלל זה ("כנגד מקל ורצועה תהא זריז") גם השופר אע"ג דלא הזכירו דע"י הנדוי בשופר איכא הטלת אימה".
33. ודלא כפי' הר"ח (שהובא בפי' ר"י אלמדארי לסנה' שם. ובר"ח לפנינו ליתא) "המטה לאיים בו על המסרבין לקבל הדין". ומה שרש"י מסיים שם "עד שיחזור בו" — כי מכת מרדות ענינה שהאדם "יחזור בו" (ראה תוספתא מכות ספ"ג: מכת מרדות. . עד שיקבל עליו כו'). ואכ"מ.
34. אלא שצע"ק שזירוז זה נלמד ממש"נ "ואצוה את שופטיכם", וע"פ הנ"ל בפנים אין "שוטרים" (דהסוג דפרשתנו) בכלל.
35. הל' סנהדרין פ"א ה"א. ובסהמ"צ (מ"ע קעו) "שצונו למנות שופטים ושוטרים[ednref_42_*] שיכריחו לעשות מצות התורה ויחזירו את הנוטים מדרך האמת אלי' על כרחם כו' ויעמידו גדרים כו'". ע"ש. — ובטור (חו"מ שם) "ושוטרים הן בעלי מקל ורצועה העומדין לפני הדיינין לרדות על פי הדיינין".
36. ועפ"ז, מ"ש הרמב"ם "מקל ורצועה" אינם מ"כלי הדיינין" שנמנו בגמ' (שהכוונה לכלי השופטים, כנ"ל בפנים) — וזהו דלא כפירוש הערוך השלחן (חו"מ שם אות יז) שכלי הדיינין "שייך להשוטרים" והרמב"ם "לא השמיטה וכתבה אצל השוטרים" [ובלאה"כ לא תירץ מה שהשמיט הרמב"ם שופר וסנדל. אבל ראה לקו"ש ח"ד ע' 1096 הערה 26. ואכ"מ]. [edn_42_*] כ"ה בסהמ"צ לפנינו. אבל בתרגום קאפח "למנות דיינים".

מצוטט ב־1 עמודים

תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ג לקו"ש חל"ד ע' 102

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.