35

ד. והנה יש עוד שינוי בספר היד — הוספה בהגדרת מצות אהבה — לגבי מ"ש בסהמ"צ:

בסהמ"צ מבואר רק מעשה המצוה, ההתבוננות ורגש האהבה שעל ידה; אמנם בספר היד משמע, דענינה של מצות אהבה הוא (לא רק המדה ורגש שבלב, כ"א) גם זה ש"נפשו קשורה באהבת ה'" (כלשון הרמב"ם בהל' תשובה²⁹) ע"י ידיעה והשגה, כמ"ש הרמב"ם³⁰ "אינו אוהב הקב"ה אלא בדעת שידעהו", וגם בהל' יסוה"ת שם דייק "בשעה שיתבונן כו' הוא אוהב כו' ומתאוה. . לידע השם הגדול", ומדבריו נמצא שידיעת ה' היא לא רק סיבה המביאה לידי אהבת ה', כ"א גם שהיא חלק מתוכן המצוה³¹.

ולפי זה י"ל, דגם הרמב"ם ס"ל (ע"ד דעת רש"י) דתוכן מצות אהבה אינו רק הרגש שבלב האדם, אלא גם דביקות (הדבק) בבורא, אלא דס"ל שדביקות זו אינה ע"י הדביקות בדרכיו (כפרש"י) אלא ע"י ידיעת³² ה' — ההכרה בהקב"ה.

ובאמת מפורש ומדוייק הוא גם בלשון הרמב"ם בסהמ"צ שם שכ' "וזה שנחשוב ונתבונן במצותיו ומאמריו ופעולותיו עד שנשיגהו ונהנה בהשגתו בתכלית ההנאה. וזאת היא האהבה המחוייבת". והיינו, שגדר המצוה הוא — כאשר ההתבוננות שלו מביאתו לידי השגה ונהנה בהשגתו, דהיינו — הכרה בהבורא.

ועפ"ז מובן, שזה שמעתיק "ולשון ספרי לפי שנאמר ואהבת את ה' אלקיך איני יודע כיצד אוהב כו' (ומסיים) שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והי' העולם", אין כוונתו לבאר הדרך להגיע להאהבה ע"י התבוננות (כנ"ל ס"א), אלא להגדיר תוכן ענין האהבה — "אתה מכיר את מי שאמר והי' העולם".

וזהו שממשיך "הנה בארנו לך שבהתבוננות תעלה בידך ההשגה ותגיע ההנאה ותבא האהבה בהכרח", שי"ל הכוונה ב"ותבא האהבה בהכרח" אינה לעוד פעולה וענין, אלא זהו פירוש דבריו "תעלה בידך ההשגה ותגיע ההנאה".

[ועפ"ז נתבאר במ"א³³ הא דהאריך הרמב"ם בספר היד ספר הלכות — ב"כללים גדולים"³⁴ בעניני התבוננות המביאות לאהבת ה' ויראתו, דלפי פשוטו צ"ע: עניני התבוננות הם רק הכשר למצות אהבה ומהי אריכות ביאורם בספר הלכה? ההלכה היא שצריך להתבונן במעשיו ופעולותיו, אבל הביאורים במעשיו וברואיו הנפלאים, לכאורה, אינם חלק מההלכה דאהבת ה'?

ולפי הנ"ל מובן, כי אריכות הביאור ברמב"ם במעשה מרכבה ומעשה ברא