ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לב בחוקותי שיחה ב174

174

שיחה ב

א. כ' הרמב"ם בסוף הלכות תמורה — שהוא סיום ספר קרבנות¹ — וז"ל:

אע"פ שכל חוקי התורה גזירות הם, כמו שביארנו בסוף מעילה [וז"ל שם: "והמשפטים הן המצות שטעמן גלוי וטובת עשייתן בעוה"ז ידועה. . והחוקים הן המצות שאין טעמן ידוע. . חוקים חקתי² לך כו'"³], ראוי להתבונן בהן, וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם תן לו טעם, הרי אמרו חכמים הראשונים⁴ שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל⁵ חוקי התורה (ואח"כ ממשיך לבאר "טעם" לדיני תמורה, כדלקמן סעיף ד).

כלומר: נוסף למה שמשמע מדברי הרמב"ם בהלכות מעילה שם שבעצם יש טעמים גם לחוקים⁶, אלא "שאין טעמן ידוע"

[וזהו בהתאם לשיטתו בספרו מורה נבוכים⁷, שהאריך בנוגע לטעמי המצות, ש"כל⁸ ציווי ואזהרה. . תוצאת חכמה והמטרה בו תכלית מסויימת (ולא רק "תוצאת הרצון המוחלט", "סתם רצון לא לבקשת תכלית"). . כל המצות. . יש להן טעם כלומר שיש לאותו הציווי או האזהרה תכלית מועילה"⁹. וכן כתב גם הרמב"ן בפירושו על התורה¹⁰] —

מחדש כאן הרמב"ם ענין נוסף, שיש חובה על האדם, "להתבונן" בחוקי התורה, "וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם תן לו טעם"¹¹.

ב. וצריך ביאור:

מפורש בשמונה פרקים להרמב"ם¹², דזה שארז"ל¹³ "לא יאמר אדם אי אפשי (לעשות עבירה). . אלא אפשי ומה אעשה אבי שבשמים גזר עלי", היינו רק בחוקים, "שאלמלא התורה לא היו רעות

הערות

1. להעיר שגם בתורה שבכתב, סיום ספר ויקרא (ספר קרבנות) הוא בדין תמורה (פרשתנו כז, לג. וראה שם, ייא).
2. כ"ה בדפוסי רמב"ם הנפוצים. אבל בדפוסים הראשונים (באלה שתח"י: רומי רמ. קושטא רסט. ויניציא שי. שלד) — "חוקה שחקקתי לך" (ע"ד הלשון במדרשים שבהערה הבאה (ועוד) "חוקה חקקתי". וביומא שם "אני ה' חקקתיו").
3. ראה יומא סז, ב. תנחומא חוקת (ג. ח). במדב"ר שם (פי"ט, א. ח). ועוד.
4. תנחומא שם ו. במדב"ר שם, ג. וראה עירובין כא, ב.
5. ראה לקמן הערה 38.
6. דלא כשיטת רש"י בפירושו עה"ת שכ' בנוגע לחוקים "שאין טעם בדבר" (תולדות כו, ה. קדושים יט, יט. ועד"ז בשלח טו, כו. ועוד. וראה רש"י יומא שם ד"ה חוק: משמע שאינו אלא גזירת מלך).
7. ח"ג פכ"ו.
8. כ"ה הלשון בתרגום קאפח. ובהעתקת תיבון בשינויים קלים.
9. וממשיך שם שהחילוק בין חוקים ומשפטים הוא — אם "תועלתם ברורה אצל ההמון" או לאו (ע"ד לשונו בהל' מעילה שם). וראה גם רמב"ן עה"ת (אחרי יח, ו. קדושים יט, יט), הובא לקמן בפנים ס"ב.
10. תצא כב, ו.
11. ראה גם ראב"ע יתרו (כ, א — בסוף הקדמתו לעשה"ד) "וחלילה. . שתהי' מצוה אחת מהן מכחשת שקול הדעת. . נבקש אנחנו ונחפש בכל יכלתנו אולי נוכל לתקן אותה כו'". ע"ש.
12. פ"ו.
13. תו"כ (והובא ברש"י) קדושים כ, כו.

מצוטט ב־6 עמודים

לקוטי שיחות 174 לקו"ש חל"ב ע' 174
לקוטי שיחות 242 לקו"ש חל"ב ע' 174
לקוטי שיחות 164 לקו"ש חל"ב ע' 174
תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ וילך, שבת שובה, וא"ו תשרי*, ה'תשכ"ה לקו"ש חל"ב ע' 174
תורת מנחם בס"ד. שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ב לקו"ש חל"ב ע' 174
מאמרים מלוקטים בס"ד. י"א ניסן ה'תשל"ח לקו"ש חל"ב ע' 174

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.