161

שיחה ב

א. בסוף פרשתנו¹ מדובר אודות דיני עבד עברי הנמכר לישראל — "כי ימוך אחיך ונמכר לך", שיש בו כו"כ אזהרות "לא תעבוד בו עבודת עבד, כשכיר כתושב יהי' עמך גו' ויצא מעמך גו' ושב אל משפחתו גו'"²; ואח"כ באים דיני עבד עברי הנמכר לנכרי — "וכי תשיג יד גר גו' ומך אחיך. . ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר"³ ("נמכר לעבודת כוכבים עצמה להיות לה שמש. . לחטוב עצים כו'"⁴), שיש כו"כ פרטי דינים בגאולתו⁵ "אחרי נמכר גאולה תהי' לו גו' (עד —) ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היובל גו'",

ובשניהם נאמר בפסוק אותו הטעם — "כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים"⁶, "כי לי בנ"י עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים גו'"⁷, זאת אומרת, שענין זה ("עבדי הם") הוא טעם הן על דיני עבד עברי הנמכר לישראל והן על דיני ישראל הנמכר לנכרי⁸.

והנה בפרש"י מצינו הכפלה בפירוש טעם זה, שבשני הפסוקים פירש "עבדי הם — שטרי קודם". ולכאורה, ע"פ הכלל הידוע, שרש"י סומך על מ"ש בפירושו לפנ"ז, ובפרט שב' הפסוקים הם בסמיכות זל"ז — צ"ע אמאי כפל רש"י פירושו?

[ויתירה מזו: בתו"כ (מקורו של פרש"י, לכאורה) מפרש רק הכתוב הראשון "כי עבדי הם" — "שטרי קודם (עליהם ראשון)"⁹; ובפסוק השני "כי לי בני ישראל עבדים" לא פירש עוה"פ "שטרי קודם"¹⁰. והרי בתו"כ, שהוא סדר הלימוד ע"ד ההלכה והדרש, מצינו שנכפלו כמה דרשות ולימודים¹¹; אבל רש"י ש"לא באתי אלא לפשוטו של מקרא", הרי כמדובר כמ"פ, סומך על מה שפירש לפנ"ז].

ועכצ"ל שהטעם ד"שטרי קודם" על דיני ישראל הנמכר לנכרי, הוא ענין אחר (וחידוש) לגבי טעם דיני ישראל הנמכר לישראל, ולכן הוצרך רש"י לחזור ולהודיענו, שזה ש"שטרי קודם" הוא טעם (גם) לדיני ישראל הנמכר לנכרי.

ב. לכאורה יש לבאר זה בפשטות:

במוכר עצמו לנכרי, שה"גרם" לזה הוא "דבוקו עמו (עם הנכרי) ע"י שלמד ממעשיו"⁴, ועד שמכר עצמו לעכו"ם