104

ד"בקרבתם לפני ה' וימותו", משום שענין זה הוא הקדמה לפרשה הבאה שבה מבואר ע"ד כניסת כהן גדול אחת בשנה לפני ולפנים:

תוכן עבודת יוהכ"פ, שהכה"ג נכנס כשליח כל ישראל להקטיר קטורת לפני ולפנים⁵⁸, היא כניסת פנימיות דכ"א מישראל במקום המקודש ולפני ולפנים שבעולם, שבו שורה ומתאחד קדושת ה' (שלכן מקום הארון אינו מן המדה⁵⁹, לפי שבו האיר ונתגלה בחי' שלמעלה מן המקום במקום הגשמי דקודש הקדשים),

וזה גופא הטעם שיוהכ"פ מכפר "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו"⁶⁰, כי כל ענין חטא ועון ("מבדילים ביניכם לבין אלקיכם"⁶⁰) הוא רק מצד הדרגא שבני ישראל הם מציאות בפ"ע, והתקשרותם לה' היא ע"י קיום גזרותיו, ולכן עי"ז שעוברים ר"ל על ציווי השם נעשה חלישות בהקשר; אבל כאשר מתגלית בבני ישראל פנימיות הנשמה, שגם בשעת החטא היתה באמנה אתו⁶¹, שהיא חבוקה ודבוקה בך, יחידה לייחדך⁶², שזה שייך ל"לפני ה'", פנימיות ולמעלה מ(שם) הוי'⁶³ — מצד בחי' זו מתבטלים החטאים והעונות שנעשו בכחות החיצוניים של האדם.

וכמבואר כ"ז במק"א בארוכה⁶⁴.

ועל דרגא זו דיוהכ"פ נאמר בסיום הפרשה⁶⁵ "והיתה זאת לכם לחוקת עולם גו' אחת בשנה", דדרגא זו ד"אחת" (יחידה⁶⁶) המאירה ביוהכ"פ צריכה לפעול בכל ימות השנה, שכ"א מישראל יהי' במעמד ומצב כזה, שפנימיות לבו תאיר אצלו בגילוי באופן שכל עניני תומ"צ יהיו אצלו לא (רק) באופן של עול וכפי', כ"א שזה יהי' חפצו ופנימיות רצונו, ובמילא מקיימם באופן כאילו מאליו וממילא, "אשר לא צוה אותם", ע"ד מנפשי' כרע⁶⁷, למעליותא,

וכמו שהוא בנוגע לענין התענית ביוהכ"פ: מצד גודל מדריגתם דבנ"י — שביוהכ"פ הם "דוגמת מלאכי השרת"⁶⁸, הנה זה שאין אוכלים ביוהכ"פ הוא לא רק מצד הציווי אלא שמצד קדושת היום "מי רוצה לאכול"! (כידוע פתגמו של הרה"צ כו' הרלוי"צ מבארדיטשוב), ועד כדי כך שהתענית דיוהכ"פ הו"ע של עונג, כמ"ש⁶⁹ "לחיותם ברעב", שמקבלים חיות (תענוג) מהרעב גופא⁷⁰.

וזוהי ההקדמה דהאמירה "אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו", שמצד גודל קרבתם ודביקות נפשם בה' עד כלות הנפש, נפעל ונמשך בכ"א מישראל ש"אחת בשנה" ביוהכ"פ יוכל לבוא לגילוי פנימיות נפשו בדביקות לה', באופן שלא יצטרך לציווי לקיים רצון העליון.

אלא שבחנוכת המשכן ביום שמיני למילואים הי' זה באופן ד"וימותו", כלות