103

וכיון שכבר שרתה שכינה בישראל, מה הי' חסר עוד בקדושת המשכן?

אלא דכשם שבעבודת האדם בעצמו ישנם שני אופנים ומדריגות, עבודת הקרבנות השייכת למזבח החיצון (חיצוניות הלב), שהגברא הוא מציאות בפ"ע ומקיים ציווי הבורא, ועבודת הקטורת שעל מזבח הפנימי (פנימיות הלב), שהאדם מקיים ציווי הבורא באופן דקטורת, שמתקשר ומתדבק בבורא עד שנעשה דבר א' —

עד"ז הוא בהחפצא דהמשכן שיש בו ב' אופני ומדריגות קדושה והשראת השכינה: א) "ירדה שכינה לישראל"52, היינו שהמשכן הוא ענין בפ"ע ובו יורדת השכינה; ב) שהבית מתקדש, שהשראת השכינה וקדושה בבית אינה באופן שהם ב' דברים נפרדים שמתקרבים, אלא שהקדושה היא בעצם וגוף הבית55.

וי"ל שהם שתי המדריגות ב"אש" שירדו מאת ה':

"ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים גו'", הוא זה שירדה השכינה לישראל, שזה בא ע"י עבודת אהרן, כדיוק לשון רש"י50 "אהרן אחי כדאי וחשוב ממני שע"י קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם", היינו על ידי עבודת הקרבנות שבחוץ — מזבח החיצון;

"ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם"56 — זהו שנתקדש הבית, וזה בא (לא ע"י קרבנות — עבודה בחוץ, חיצוניות הלב, אלא) ע"י הקטורת57 דנדב ואביהוא "ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם", התקשרות ודביקות בה' שלמעלה מציווי.

ולכן אמר משה "עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך", לפי שראה שע"י עבודתו ועבודת אהרן עדיין לא נתקדש הבית בתכלית השלימות, וע"ד מ"ש רש"י לפנ"ז50 "שכל ז' ימי המילואים שהעמידו משה למשכן ושמש בו ופרקו בכל יום לא שרתה בו שכינה, והיו ישראל נכלמין כו', לכך אמר להם זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה', אהרן אחי כדאי וחשוב ממני שע"י קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם", ועד"ז גם על ידי אהרן שפעל השראת השכינה עדיין לא "נתקדש הבית" בתכלית;

דוקא נדב ואביהוא, שעבודתם היתה בקטורת שלמעלה מציווי, תכלית התקשרות ודביקות בה', פעלו שיתקדש הבית — ולכן "עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך", כי הם דוקא היו "מיודעיו של מקום" שע"י נתקדש הבית.

ז. עפ"ז יש לבאר גם לפירוש האוה"ח מה שנכתב כאן דוקא ע"ד (מעלת עבודת ו)מיתת בני אהרן שהיתה באופן

הערות

  1. 52. ל' רש"י שם ד"ה ויבא.
  2. 55. להעיר מפלוגתת הראשונים באופן השראת השכינה במקדש, אם הוי ע"ד כתיבת שכל ע"י אצבעות היד (כדעת הרמב"ם במו"נ), או כהתלבשות השכל במוח (כדעת הרמב"ן) — אוה"ת ויצא קעח, א ואילך. וראה לקו"ש חי"ט ע' 141. חל"ו ע' 193. וש"נ.
  3. 50. ל' רש"י שמיני ט, כג ד"ה ויצאו.
  4. 56. י, ב. שבפשטות היתה יציאה של אש מחדש ולא אותה האש שיצאה לפנ"ז "ותאכל על המזבח את העולה גו'" שבפסוק כד (משא"כ לפי' הרשב"ם וחזקוני. וראה תו"כ שבהערה 18 והערה 44).
  5. 57. להעיר שבפ' שמיני לא נאמר מפורש בתורה ע"ד הקרבת הקטורת של אהרן ביום השמיני למילואים. וראה פרש"י שם ט, כג (בפסוק ויבא משה ואהרן גו' — שנאמר בסוף כל העבודות ותיכף לפני "וירא כבוד ה' גו' ותצא אש מלפני ה' גו'"): למה נכנס משה עם אהרן ללמדו על מעשה הקטורת.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.