99

לפני ה' וימותו" ("שנתקרבו לפני אור העליון בחיבת הקודש. . עד כלות נפשותם מהם") עם פשטות הסיפור בפ' שמיני⁹ ש"ויקחו. . איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עלי' קטורת ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם", שעשו מעשה "אשר לא צוה אותם" (היינו, שהי' כאן חטא, זרה מרצון השם)?

והנה יש מפרשים¹¹, דלפי הדיעה¹² שבני אהרן מתו על שנכנסו שתויי יין למקדש — "פירוש אשר לא צוה אותם אינו סיבת מיתתם אלא להודיע שמעצמם התנדבו בו ולא שצוה אותם. . ופירוש בהקריבם אש זרה¹³ בעת הקריבם האש זרה ופירוש בקרבתם בעת קרבתם לא שבעבורה מתו".

ועד"ז יש לפרש הכתוב לפי האוה"ח (שמיתתם היתה בגלל עוצם "קרבתם לפני ה'"), דמש"נ "ויקריבו גו' אש זרה אשר לא צוה אותם" אין זה סיפור מעשה בלתי רצוי, אלא מאמר המוסגר (שמתו בעת הקריבם אש אשר לא צוה אותם אלא שמעצמם התנדבו בו).

אלא שעדיין צריך ביאור, כי לכל הדיעות שהובאו במדרש כו'¹⁴ הרי מיתתם של בני אהרן היתה בגדר עונש על חטא (והפלוגתא היא רק — מהו החטא, ובהתאם לזה — גודל וחומר חטאם)¹⁵; ואילו לפי האוה"ח יוצא חידוש, שמיתתם לא היתה עונש על חטא (כי לא חטאו), אלא אדרבה — מיתת נשיקין (שבה מתים הצדיקים) דהיינו כלות הנפש מחמת גודל הדביקות בה'.

ג. ויש לומר, שיסודו של פירוש האור החיים הוא (גם) בפשטות משמעות הכתובים דפ' שמיני:

בהמשך סיפור מיתת בני אהרן שם מסופר, שאמר משה לאהרן¹⁶ "הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש"¹⁷, ופירשו חז"ל¹⁸ (והובא בפרש"י — פשוטו של מקרא — על הכתוב) שאמר משה "אהרן¹⁹ אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך".

והנה תוכן ענין "בקרובי אקדש" פי' מפרשים ע"פ לשון הגמ'²⁰ "כדי להתקדש כבודו של מקום עליהם" — "להודיע שהוא נורא על יראיו ומיודעיו"²¹, והיינו דלהיותם "יראיו ומיודעיו", שהיו קרובים ביותר לפני ה', לכן דקדק הקב"ה עמהם לדונם אפילו על שגיאה קטנה²², ועי"ז (היינו ע"י העונש על