126

מלאכה לישראל רבו — משום שביתת רבו) — אלא שטעם ההיתר למלאכת עצמו הוא ע"ד "ישראל בחול", דכמו שעשיית מלאכה על ידי ישראל בחול אינה משום שהגברא אינו בתורת שבת, אלא משום שהזמן הוא "חול" [דגם אז יש עליו איסור מלאכה בשבת, אלא שעתה הוא זמן "חול"], הנה מעין זה הוא גם בעבד זה שדינו כגר תושב, שהגברא ישנו בתורת שבת, אלא שענין השבת אצלו הוא רק בשייכות למלאכת רבו, משא"כ בנוגע למלאכה לעצמו הרי הוא "כישראל בחול".

וכיון שבנוגע למלאכה לעצמו הרי הוא "כישראל בחול" — מובן, שאין מקום לאסור עליו עשיית מלאכה בפרהסיא [ולאידך, אין זה מגרע כלל מזה שגם אצלו ישנה תורת שבת (בנוגע למלאכת רבו)].

ח. והנה הובא לעיל (סעיף ד) שלדעת המגיד משנה גם הרמב"ם ס"ל כהרשב"א, דאפילו אינו שכירו אסור מן התורה לעשות מלאכה לצורך ישראל, ולא מצינו היתר אלא בעושה מלאכת עצמו.

ועוד זאת חלוקה שיטת המגיד משנה מדעת אדה"ז — שלשיטתו ס"ל להרמב"ם שנכרי שלא קיבל עליו שבע מצות ב"נ אינו בכלל האיסור51, דרק מי שקיבל עליו שבע מצות ב"נ הזהירה תורה על שביתתו בשבת לצורך ישראל — דלא כשיטת הרשב"א שס"ל52 דגם עבד שלא קיבל עליו שבע מצות ב"נ (ואפילו עובד ע"ז) מצווין עליו [משא"כ אדה"ז כתב53 דס"ל להרמב"ם "דקיום ז' מצות אינו ענין לאיסור מלאכה בשבת"54, וס"ל שגם להרמב"ם הא ששכירו ולקיטו אסור במלאכת רבו הוא גם כשלא קיבל עליו ז' מצות].

ויש לבאר סברת הפלוגתא בין שיטת אדה"ז ושיטת הה"מ — שתלוי בסיבת וטעם חלות תורת שביתת שבת על העבד וגר תושב עצמם (כנ"ל בארוכה, שזוהי שיטת הרמב"ם), שיש לבאר זה בשני אופנים:

א) מצד שייכותם להישראל, דכיון שהעבד קנוי לרבו וכן הגר תושב כבוש תחת ידינו (כנ"ל מאדה"ז) — לכן נמשכת עליו תורת שביתת שבת (בנוגע למלאכת רבו).

ב) מצד שייכות שלהם לדיני ישראל ותורת ישראל — כי גם קבלת ז' מצות ב"נ של גר תושב שייכת לתורת ישראל, כמ"ש הרמב"ם55 "צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח וכל מי שלא יקבל יהרג והמקבל אותם הוא הנקרא גר תושב בכל מקום וצריך לקבל עליו בפני שלשה חברים. . והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו. . אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב" — והיינו שצריך לקבל עליו ז' מצות (א) בפני שלשה חברים (מבני ישראל), (ב) ו"מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו". דמכיון שיש לו יחס ושייכות לתורת ישר

הערות

  1. 51. וכדעת הרמב"ן בתורת האדם (שער ההוצאה), הובא במ"מ שם.
  2. 52. עבודת הקודש שם. שו"ת ח"א וח"ג שם. ובב"י לטאו"ח שם שכ"ה דעת הסמ"ג והתרומה והגהות מרדכי והטור. — ב' הדיעות הובאו בשו"ע או"ח שם ס"א.
  3. 53. מהד"ב שם. ע"ש.
  4. 54. "כמ"ש התוס' ורא"ש ס"פ החולץ" (ל' אדה"ז שם).
  5. 55. הל' מלכים ספ"ח. וראה בארוכה לקו"ש חכ"ו ע' 132 ואילך. וש"נ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.