ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לאבשלחשיחה א74

74

ישראל היא "חלק אלקה ממעל ממש"36), הרי כשם ש"ה' אחד" הוא פשוט בתכלית הפשיטות37, למעלה מכל התחלקות, כן הוא בנוגע לנשמות ישראל (שהם "חלק אלקה ממעל ממש"), שענין האחדות "מצד שורש נפשם בה' אחד" הוא באופן של נקודה אחת שלמעלה מגדר התחלקות לגמרי.

ו. והנה הכח לעבודה נעלית כזו, להגבי' ולהעלות את הנפש שתרגיש את שרשה בה' אחד הוא ע"י דביקות בתלמידי חכמים, וכמו שביאר רבינו הזקן38 מה שאמרו רז"ל "על פסוק39 ולדבקה בו שכל הדבק בת"ח מעלה עליו הכתוב כאילו נדבק בשכינה ממש", כי "על ידי דביקה בתלמידי חכמים" (שהם "הצדיקים והחכמים ראשי בני ישראל שבדורם"40) מתדבקות נפשות ההמון "במהותן הראשון ושרשם" למעלה (כמבואר בארוכה בתניא).

ויש לומר, שבזה גופא יש חילוק בין תלמידי חכמים בכלל ("ראשי בני ישראל שבדורם") ונשיא הדור (כמו משה רבינו).

ויובן זה בהקדם שמצינו בכמה מקומות שה"מלך" נמשל ל"לב"41 (וכנרמז בלשון הרמב"ם42 "לבו (של מלך) הוא לב כל קהל ישראל"), שהטעם בפשטות הוא, דכשם שחיות כל הגוף תלוי' בלב כך חיות "כל קהל ישראל" תלוי' במלך.

אבל צריך להבין: הלא חיות הגוף תלוי' בעיקר במוח שבראש (שממנו נמשכת חיות לכל אברי הגוף, גם להלב43), וא"כ למה מדמים מלך ללב ולא למוח?

ויש לומר הביאור בזה44:

המעלה שבהשפעת הלב לאברי הגוף לגבי השפעת המוח אליהם היא — שאותה החיות הנמשכת מהלב באבר זה נמשכת גם באבר אחר ובכל האברים, שהרי מהלב נמשך דם לכל האברים (שבו מלובשת חיות הנפש, "כי הדם הוא הנפש"45), והרי בכל האברים נמצא אותו הדם, בלי התחלקות46; משא"כ (עיקר) החיות הנשפעת (בגלוי) לאברי הגוף מהמוח שבראש, היא באופן שכל אבר מקבל "חיות וכח" השייכים לו "לפי מזגו ותכונתו, העין לראות והאוזן לשמוע והפה לדבר והרגלים להלוך"43.

הערות

  1. 36. ל' התניא רפ"ב (ע"פ ל' הכתוב איוב (לא, ב), אלא שמוסיף תיבת "ממש"). וראה בארוכה שפע טל בהקדמה.
  2. 37. ראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"א ה"ז. שם פ"ב ה"י.
  3. 38. תניא ספ"ב.
  4. 39. עקב יא, כב. ספרי ורש"י עה"פ. כתובות קיא, ב. סהמ"צ להרמב"ם מ"ע ו. הל' דעות פ"ו ה"ב. שו"ע אדה"ז או"ח שם ס"ד. — ולהעיר ממכילתא פרשתנו עה"פ ויאמינו בה', "שכל המאמין ברועה נאמן כאילו מאמין במי שאמר והי' העולם".
  5. 40. ל' התניא שם (ו, סע"ב).
  6. 41. ראה ס' יצירה (פ"ו מ"ב) "לב בנפש כמלך במלחמה". בחיי ריש פרשתנו. אברבנאל פ' שופטים בפרשת המלך (בשם הפלוסופים). ועוד.
  7. 42. הל' מלכים פ"ג ה"ו. בפשטות אין כוונת הרמב"ם לדמות המלך ללב כל קהל ישראל, אלא "שלבו הוא לב כל קהל ישראל", שלכן "על הסרת לבו (דמלך) הקפידה תורה". אבל מזה ש"הקפידה תורה" בעיקר בנוגע ללבו של מלך (משום ש"לבו הוא לב כל קהל ישראל"), מובן, שעיקר שייכות המלך לכל קהל ישראל הוא בענין הלב.
  8. 43. תניא פנ"א.
  9. 44. ראה (באו"א) לקו"ש חי"ט ע' 165 ואילך.
  10. 45. פ' ראה יב, כג. ועוד.
  11. 46. ראה לקו"ת במדבר יג, א.

מצוטט ב־1 עמודים

  1. תורת שמואל רכג לקו"ש חל"א ע' 74

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.