72

לדעת רע"ק אמירת השירה כולה היתה על ידי משה רבינו וישראל רק ענו "אשירה לה'", והיינו שכל ישראל "יצאו" ידי אמירת השירה באמירת משה¹⁹, ולדעת ר"ע זוהי שלימות האחדות, כאשר היא באופן של ביטול גמור עד ש"יצאו" בשירת משה (שהם רק "עונין אחריו"²¹), שבזה מודגש שכל מציאותם של ישראל אינה אלא מציאותו של משה.

לדעת ר"א היו "עונין אחריו כל מה שהוא אומר", כי ס"ל ששלימות ההתאחדות היא כאשר בנ"י מרגישים התאחדות זו גם כפי שהם במדריגתם. דבאופן הנ"ל שהיו עונין אחריו (רק) "אשירה לה'" מודגש שישראל כפי שהם במדריגתם (ומצד מציאותם) אינם במצב של אחדות מוחלטת, והאחדות תלוי' בזה שהם רק "עונין" אחרי משה בביטול גמור²²; ולכן ס"ל שאמרו כל השירה כמו משה, אלא שזה גופא הוא באופן של "מענה" לאמירת משה, שהיא תלוי' בשירת משה.

ור"נ ס"ל שגם שירת בנ"י יחד באופן של מענה למשה אין בה עדיין תכלית ההתאחדות עד שיורגש בהם ש"ישראל הם משה", מאחר שהם רק עונין אחריו. ולכן לדעת ר"נ אמרוה "כולן יחד" בלי שום התחלקות כלל, שזה מדגיש ש"משה הוא ישראל וישראל הם משה"²² [אלא שזה גופא נתגלה על ידי שמשה רבינו "פתח" באמירת השירה, כנ"ל].

ד. האחדות של בנ"י הנפעלת על ידי משה רבינו דוקא, יובן בעומק יותר בהקדם תוספת ביאור בגדר "אחדות ישראל" — וכמשנ"ת כמה פעמים שיש שני ענינים: א) המצוה היא אהבת ישראל ("ואהבת לרעך כמוך"²³), שבזה יש עדיין שני אישים נפרדים, אוהב ואהוב (אלא שהאהבה היא "כמוך"); ב) הסיבה שאפשר להיות אהבה "לרעך כמוך" היא מצד הענין ד"אחדות ישראל", שפירושה, שכל ישראל הם מציאות אחת, כאיש אחד ממש.

ובזה גופא יש כמה אופנים (ודרגות):

בספר התניא²⁴ מבאר רבינו הזקן, שאחדותם של ישראל באה מזה שכל הנשמות²⁵ "כולן מתאימות ואב אחד לכולנה, ולכן נקראו כל ישראל אחים²⁶ ממש²⁷ מצד שורש נפשם בה' אחד, רק שהגופים²⁵ מחולקים".

והנה בירושלמי²⁸ מבואר ש"כל ישראל גוף אחד הן"²⁹ (כמובא שם משל לזה