50

רעהו גו'" אינו (כ"כ) בגדר של "מצוה" וחיוב (של בנ"י), אלא אדרבה, קבלת שכר (מלמעלה), שעי"ז נתקיימה הבטחת הקב"ה "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"²⁶, אלא שהקב"ה הלביש תשלום שכר זה בדרכי הטבע, על ידי שבנ"י ישאלו מהמצרים כלי כסף גו', אבל תוכן הדבר הוא — קבלת שכר מלמעלה.

[ולכן מצינו שכללות הענין ד"וישאלו איש מאת רעהו וגו'" לא הי' תלוי כ"כ בידי ישראל, אלא בא בדרך נס מלמעלה, וכמפורש בתחלת הענין²⁷ "ונתתי את חן העם בעיני מצרים", וכנאמר בכתוב לאח"ז שהי' בפועל "ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים"²⁸; "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום"²⁹].

ומובן, שבקיום ציווי כזה לא איכפת לן אם ההכנה נעשית ע"י נס.

[ויש להוסיף עוד, שבנדו"ד הי' מוכרח (לדעת המדרש) הנס להאיר את ה"מטמוניות" — כי תכלית ומטרת הציווי "וישאלו גו'" היתה (לא רק שבנ"י יצאו "ברכוש גדול", אלא עוד זאת) — "ונצלתם את מצרים", "ותרוקינון".

ולכן הי' מוכרח להיות הנס ד"ולכל בנ"י הי' אור", להאיר את המטמוניות שבבתי המצרים, כי דוקא ע"י אור נסי זה היתה בידם האפשריות לראות כל מה שהי' טמון מכלי כסף וזהב אצל המצריים לקיים מה שנאמר "ונצלתם את מצרים" (משא"כ אם היו רואים רק את הכלים שבחוץ וע"י שחפשו בבתי המצריים, לא היו יכולים לקיים ציווי זה לרוקן את מצרים)].

ה. לפי זה יש לבאר (ע"פ פנימיות הענינים) גם החילוק בין המדרש ופרש"י בפירוש מ"ש "ולכל בנ"י הי' אור במושבותם" — אם גם זה הוא חלק ממכת חושך או לא:

איתא בספרים³⁰ שה"רכוש גדול" שבנ"י הוציאו ממצרים מרמז גם על ניצוצות הקדושה שהיו נמצאים בארץ (ועניני) מצרים, דבזה שבנ"י הוציאו את כלי הכסף וכו' של מצרים, הוציאו את ניצוצות הקדושה (שבהם) מן הרע של מצרים והחזירום לרשות הקדושה.

ותוכן עבודה זו (של "בירור הניצוצות") הוא ענין עיקרי בעבודת כאו"א מישראל, דנוסף על החיוב של לימוד התורה ועבודת התפלה, שבעיקרם הם בהאדם עצמו, ובזה גופא — ברוחניות שלו (הבנת התורה בשכלו והרגש הלב בתפלה) — צ"ל גם קיום המצות (שרובן ככולן הם בדברים גשמיים), וכן עשיית דברי הרשות שלו לשם שמים, שעי"ז ממשיך קדושה בגשמיות העולם ומעלה את ניצוצות הקדושה שבדברים גשמיים לרשות הקדושה (כמבואר בארוכה בספר התניא³¹).