28

שיחה ב

א. בתחילת פרשת מכת דם¹ "ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה מאן לשלח העם" — מעתיק רש"י תיבת "כבד" ומפרש: תרגומו יקיר, ולא אתיקר מפני שהוא שם דבר כמו כי² כבד ממך הדבר.

והטעם שהוצרך רש"י לשלול את הפירוש "אתיקר" (פועל עבר — "שכבר נהי'. . כבד"³), ולא הסתפק (כדרכו) לומר רק התרגום הנכון "יקיר", אינו כדי לקבוע את הגירסא הנכונה בתרגום⁴ — כי פשוט שאין זה ענינו של פירוש רש"י עה"ת לברר ולקבוע גירסאות בתרגום⁵ — אלא מפני שיש קס"ד⁶ בפשוטו של מקרא לפרש ש"כבד" כאן הוא פועל עבר.

וההסברה בזה: בפסוק שלפנ"ז⁷ נאמר "ויחזק לב פרעה", שתרגומו⁸ "ואיתקף" (כמו "אתיקיר"), ולכן הי' מקום לפרש (כמו שתרגמו ופירשו התיב"ע, הרשב"ם והאבן עזרא) דמה שנאמר בפסוק לאח"ז "כבד לב פרעה" הוא ג"כ באותו הדרך (כמו "ויחזק") והיינו — "אתיקר", פועל עבר. ומשום הכי הוצרך רש"י לשלול פירוש זה — "תרגומו יקיר ולא אתיקר (והטעם) מפני שהוא שם דבר כמו כי כבד ממך הדבר".

אבל הא גופא טעמא בעי — בלשון הרא"ם: מי הגיד לו למתרגם שהוא שם ולא פועל עבר. . אם מפני שנמצא כי כבד ממך הדבר שהוא שם הנה מצאנו ג"כ נער וזקן שהוא שם ועכ"ז בא ויהי כי זקן יצחק⁹ פועל עבר¹⁰. . ועוד שמלת "מאן" הבא תיכף אחריו שהוא פועל עבר מכריח להיות "כבד" פועל עבר. . כי "מאן" שהוא פועל עבר מורה שכבר נהי' לבו כבד מזמן שעבר.

ובגו"א מבאר, "ומה שהכריח את התרגום לפרשו שם דבר ולא פועל עבר שאין לומר שכבד לב פרעה כבר מאן לשלח העם ולכך לך אל פרעה דשמא אע"ג שכבר הי' חזק לב פרעה עתה אינו חזק".

אבל בלבוש האורה דוחה פירוש הגו"א (ומקיים קושיית הרא"ם) — כי בה' המכות הראשונות רצה הקב"ה להודיע